בית הדין הארצי לעבודה                                                                         עב"ל 41995-11-14

 

 

מנשה שללאשוילי, המערער                                                                                                

נגד

המוסד לביטוח לאומי, המשיב       

                                                                       

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה,

נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון

 

מיני-רציו:

* מבוטח רשאי להגיש תביעה חדשה למוסד לביטוח לאומי בגין טנטון לאחר שנדחתה בשל אי עמידה בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" שבסעיף 84א'(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי. ככל שהמבוטח יוכיח שהמשיך לעבוד תוך חשיפה לרעש מזיק לאחר מועד הגשת התביעה הראשונה ועד מועד הגשת התביעה החדשה, על המוסד לקיים דיון בתביעה החדשה לגופה ולבחון מחדש עמידה בתנאי הסף; דעת רוב: בעת בחינת תביעת המבוטח לגופה ייקח המוסד בחשבון פניות לטיפול רפואי בגין טנטון שנעשו ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה, ואין לקחת בחשבון פניות לטיפול רפואי שהתרחשו טרם הגשת התביעה הראשונה.

* ביטוח לאומי – תחולת החוק – ליקויי שמיעה

* עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה

.

הדיון נסב אודות השאלה האם מבוטח רשאי להגיש תביעה חדשה בגין טנטון לאחר שזו נדחתה בשל אי עמידה בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" הקבוע בסעיף 84א'(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק).

.

בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ס' דוידוב-מוטולה ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, השופטת ר' רוזנפלד ונציגי הציבור נ' מאיר, ד' שרון) קיבל את הערעור ופסק כי:

סעיף 84א'(ב) לחוק קובע תנאי סף לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. התנאי בסעיף 84א'(ב)(3) לחוק קובע שהפגיעה בתפקוד עקב טנטון, חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית. הלכת גנאים היא ההלכה המחייבת בעניין, ובה נקבעו העקרונות המנחים לצורך יישום סעיף 84א'(ב)(3) לחוק, והובהר כיצד לבדוק קיומן של "פניות חוזרות ונשנות": תכלית הסעיף היא בחינת האותנטיות של התלונות, ולכן יש לבחון את קיומן באופן גמיש ולא קשיח; עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, ואין צורך כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי מפורש להפרעה בתפקוד; פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד – מעלות חשש לגבי אותנטיות התלונות; ככלל, אין להתחשב בפניות מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד; די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטנטון כדי למלא אחר תנאי הסף; פנייה לרופא, הפנייה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאות הבדיקה – ייחשבו כולם כפנייה אחת; אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן ומרחקי הזמן בין התלונות לבין עצמן ובינן לבין מועד הגשת התביעה למוסד, שכן אין בכך בהכרח כדי לאבחן בין תלונת אמת להתחזות; ולכן במקרה של מחלוקת לגבי אותנטיות התלונות ניתן לקיים דיון הוכחות ואף לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי.

ביה"ד קבע כי אין לחסום את דרכו של מבוטח, שהגיש למוסד תביעה בגין טנטון ונדחה בשל העדר "פניות חוזרות ונשנות", מהגשת תביעה נוספת, ככל שיש באפשרותו להוכיח שהמשיך לעבוד ברעש מזיק ועם חלוף הזמן עומד הוא גם בתנאי הסף אשר לא עמד בו מלכתחילה. ככל שהמבוטח המשיך לעבוד ברעש מזיק, וחל שינוי נסיבות המצדיק את בחינתם מחדש של תנאי הסף (מעצם קיומן, למשל, של פניות חדשות לטיפול רפואי), אין לחסום את אפשרותו להגיש תביעה חדשה ולנסות להוכיח שהוא אכן סובל מ"טנטון" כמשמעותו בחוק לצורך הכרה בו כפגיעה בעבודה. קל וחומר, כאשר תופעת הטנטון עלולה להחמיר עם המשך העבודה ברעש מזיק, גם אם לא ניתנת לכך משמעות מבחינת אחוזי הנכות. הפתרון לחשש מ"ייצור" מלאכותי של פניות לטיפול רפואי, רק כדי לעמוד באופן פורמאלי בתנאי הסף הנדון, במקרים בהם הפניות החוזרות והנשנות התרחשו לאחר דחייה קודמת, הוא לבדוק את האותנטיות של אותן פניות ביתר הקפדה, בהתחשב במכלול הנסיבות.

ביה"ד דחה את טענת המוסד כי לעולם אין למנות פניות לטיפול רפואי שהתרחשו לאחר הגשת התביעה (גם אם תביעה קודמת) למוסד, ולכן מבוטח שלא עמד בתנאי הסף האמור בעת הגשת תביעתו הראשונה, בהכרח לא יעמוד בו גם בכל תביעה חוזרת. לפיכך, נקבע כי לא ניתן היה לדחות את תביעת המערער על הסף רק בשל היותה תביעה חוזרת. ביה"ד קבע כי על המוסד לשוב ולבחון את תביעת המערער, ובשלב ראשון יתבקש המערער להראות שהמשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר מועד הגשת תביעתו הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה. ככל שהמוסד ישתכנע בכך, יהא עליו לבחון את תביעתו החדשה של המערער לגופה; דעת הרוב קבעה כי בעת בחינת תביעת המערער לגופה ייקח המוסד בחשבון פניות לטיפול רפואי בגין טנטון שנעשו ממועד הגשת התביעה הראשונה, כך שאין לקחת בחשבון פניות לטיפול רפואי שהתרחשו טרם הגשת התביעה הראשונה, ועד למועד הגשת התביעה החדשה. דעת המיעוט סברה שיש לקחת בחשבון את כל פניותיו של המערער לטיפול רפואי בגין טנטון מתחילת הדרך, ללא מגבלה.

 

 

 

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. עניינו של ערעור זה בשאלה העקרונית, האם מבוטח רשאי להגיש תביעה חדשה בגין טנטון לאחר שזו נדחתה בשל אי עמידה בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" הנקוב בסעיף 84 א'(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק). השאלה הובאה לפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגן הנשיאה (כתוארו אז) אילן סופר; תיק בל' 17113-06-13) [פורסם בנבו].

 

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המערער, מר מנשה שללאשוילי, מועסק בבתי הזיקוק באשדוד ובמסגרת זו נחשף לרעש מזיק בעבודתו.

 

3. ביום 12.9.06 הגיש המערער את תביעתו הראשונה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), להכיר בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה (להלן: התביעה הראשונה). תביעתו נדחתה על ידי המוסד, ובהתאם הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי (בל' (אזורי ב"ש) 2327/07) [פורסם בנבו].

 

4. לאחר הגשת התביעה לבית הדין, ולאחר קבלת חוו"ד מומחה לעניין מפלסי הרעש, הסכים המוסד להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה (פסק דין חלקי מיום 12.7.10), אך עמד על דחיית תביעת הטנטון. לאחר שמיעת ראיות ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי (הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר), אשר קבע כי לא הוכחו "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" ולכן המערער אינו עומד בתנאי סעיף 84א'(ב)(3) לחוק (פסק דין מיום 27.10.10).

 

בית הדין ציין כי קיימות ארבע פניות לטיפול רפואי טרם הגשת התביעה למוסד, אך בפנייה הראשונה (במסגרת בדיקת שמיעה מיום 9.7.06) התלונן המערער על טנטון חולף בלבד (לטענתו חלה טעות ברישום); הפניות השנייה והשלישית (לשני רופאי קופת חולים: מיום 11.7.06 ו – 17.7.06) נובעות מהפנייה הראשונה; הפנייה הרביעית (מיום 10.9.06) היא פנייה למס הכנסה לצורך הכרה בטנטון לצורך מתן פטור; וכל ארבע הפניות נעשו בפרק זמן של כחודשיים טרם הגשת התביעה למוסד. בית הדין ציין כי התנאי של "פניות חוזרות ונשנות" נועד לבחון את אותנטיות התלונות, ובהתאם נקבע בפסיקה כי פניות בסמוך להגשת התביעה למוסד מעידות על "מגמה מסוימת מצד התובע". בהתחשב בכך, "לא ניתן לראות בארבע הפניות – ששלוש מהן נובעות אחת מרעותה, כפניות חוזרות ונשנות". התביעה נדחתה לפיכך, ולא הוגש על כך ערעור.

 

5. ביום 4.8.11 הגיש המערער למוסד תביעה נוספת, להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה (להלן: התביעה החדשה). ביום 10.6.12 הודיע המוסד למערער כי תביעתו נדחית מהטעם שכבר נדונה ונדחתה בעבר. פקיד התביעות הוסיף במכתבו כי בחינה מחודשת של טענת טנטון תוכל להתקיים רק ככל שתוכח עילת תביעה חדשה לפי סעיף 84 א' לחוק, לרבות החמרה בהיקף של 20 דציבל לפחות ברמת השמיעה לעומת זו שנמצאה בזמן אישור התביעה להכרה בליקוי השמיעה. על כך הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.

 

6. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט לדחות את התביעה. בית הדין הסביר כי "לא עלתה טענה כלשהי וממילא לא הובאו ראיות, כי מצבו של התובע הוחמר או השתנה, באופן המצדיק דיון מחדש בעניינו, לאחר שזה נדון כבר והוכרע כאמור". בית הדין ציין כי כבר ביום 11.7.06 היינו טרם הגשת תביעתו הראשונה התלונן המערער על טנטון קבוע, ולכן גם לשיטת המערער עצמו אין מדובר בהחמרה או שינוי לרעה של מצבו. משכך, "משהוגשה תביעה בעבר ביחס לטנטון, אשר נדונה והוכרעה על ידי בית הדין בפסק דין אשר הפך להיות חלוט, לא ניתן לפתוח את הדיון באותו עניין ממש, בטענה שמדובר בתביעה חדשה" (תוך הפניה לפסיקה העוסקת בהשתק עילה). בית הדין הבהיר שלא די בכך שהמערער המשיך בעבודה תוך חשיפה לרעש מזיק, ובדומה לתביעת מיקרוטראומה שנדחתה – לא ניתן להגיש את התביעה בגין טנטון פעם נוספת מבלי שחלה החמרה. התביעה נדחתה לפיכך על הסף בשל מעשה בית דין, ללא צו להוצאות.

 

טענות הצדדים בערעור

7. המערער טוען כי גם לאחר דחיית תביעתו הראשונה המשיך לפנות לטיפול רפואי בשל הטנטון ממנו הוא סובל, ובהתאם כיום עומד הוא בתנאי הסף הנקוב בסעיף 84 א'(ב)(3) לחוק. המערער טוען כי אין מדובר בהחמרת מצב במובנה הרגיל אלא בהמשך עבודה ברעש מזיק תוך שינוי הנוגע לאחד מתנאי הסף, באופן המצדיק את בחינתו מחדש של אותו תנאי. המערער מפנה לפסקי דין אזוריים בהם נדונו לגופן תביעות חוזרות מסוג זה, לרבות מקרים בהם המוסד עצמו נתן הסכמתו לכך.

 

8. המערער מדגיש כי תביעתו הראשונה לא נדחתה לגופה, אלא רק בשל אי עמידה באחד מתנאי הסף הקבועים בסעיף 84 א'. משכך, אין מניעה לבחון מחדש, לאחר חלוף זמן, את העמידה באותו תנאי, בדומה למבוטח שתביעתו לקצבת זקנה תידחה בשל אי הגיעו לגיל המזכה וממילא ברור כי יוכל להגישה פעם נוספת לאחר הגיעו לגיל.

 

המערער טוען כי יש לבצע גזירה שווה ממצב בו מבוטח אינו עומד בתנאי הסף הנקוב בסעיף 84 א'(א)(1) לחוק, הדורש ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. לגבי תנאי זה נראה כי אין מחלוקת, שאי-עמידה בו אינה סותמת את הגולל מפני תביעות נוספות בעתיד, ככל שמצב שמיעתו של המבוטח יורע. באותו אופן אפשרה הפסיקה הגשת תביעות נוספות במצבים בהם נדחתה תביעה ראשונה בשל אי עמידה בתנאי סעיף 84 א'(א)(3) לחוק, הדורש הגשת תביעה למוסד תוך 12 חודשים מהמועד בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית. בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן למנות את 12 החודשים מחדש ככל שחלה החמרה במצב שמיעתו של המבוטח (עב"ל (ארצי) 37437-10-12 מרדכי ברזילי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.1.15); להלן: עניין ברזילי).

 

9. המערער מוסיף כי החוק מחייב מבוטחים להגיש תביעותיהם תוך שנה מהמועד בו תועד לראשונה ליקוי השמיעה ברשומה רפואית, כאשר לעיתים החלו לחוש בטנטון רק בסיומה של אותה שנה ולכן טרם הספיקו לפנות "פניות חוזרות ונשנות" לטיפול רפואי בקשר אליו. לגישתו, "ברור שכוונת המחוקק לא הייתה למנוע ממבוטחים להגיש תביעה נוספת בגין הטנטון", בפרט בהתחשב בתכליתו הסוציאלית של החוק בכללותו.

 

10. המוסד טוען כי תכליתו של סעיף 84 א' לחוק היא "לוודא שהמקרים בהם ליקוי שמיעה וטנטון יוכרו כפגיעה בעבודה הם באמת אותם מקרים בהם מדובר בליקוי שמיעה וטנטון שנובעים מחשיפה לרעש מזיק בעבודה וזאת בין היתר על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטנטון". המוסד מדגיש בהקשר זה את העובדה שטנטון אינו ניתן לאבחון ודאי בבדיקות או מדדים אובייקטיבים וכי טרם תיקון החוק היו לגביו תביעות מרובות לעומת ליקויים אחרים ביחס לשיעור המבוטחים. עוד מציין הוא כי אין אפשרות ל"החמרת מצב" לגבי טנטון שכן דרגת הנכות היחידה שניתן להעניק בגינו היא 10%, ולכן גם מי שממשיך לעבוד ברעש מזיק – מצבו אינו יכול להחמיר לעומת טנטון קודם ממנו סבל לפי הנטען. ממילא, אין לאפשר הגשת תביעה חוזרת באותה עילה שכבר נדחתה על ידי פקיד התביעות (או בית הדין) בעבר.

 

11. המוסד טוען כי מבוטח הסובל מטנטון תמידי יפנה לרופא לשם קבלת מזור לסבלו, ולכן ככל שתלונתו אותנטית – סביר שיימצא לה ביטוי חוזר ונשנה במסמכים הרפואיים, ללא קשר להגשת התביעה למוסד ולאו דווקא בסמוך אליה (בטיעון בעל פה הוסיפה ב"כ המוסד כי מבחינה רפואית נזק שמיעתי מחשיפה לרעש מתבטא קודם כל בטנטון ורק לאחר מכן בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, באופן הגורם לכך שבפועל במקרים האותנטיים קיימת יותר מפנייה אחת לטיפול רפואי בגין טנטון עוד טרם הגשת התביעה הראשונה למוסד).

 

בהתאם נקבע בפסיקה, כי פניות חוזרות ונשנות סמוך טרם הגשת התביעה למוסד מעלות חשש לגבי אותנטיות הפניות, ופניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד – אין לקחת כלל בחשבון. הדבר עולה גם מלשון הסעיף, הנוקטת בלשון עבר – "חייבה" ו"תועדו" – ומלמדת כי יש לקחת בחשבון רק פניות שתועדו ברשומות רפואיות טרם הגשת התביעה בגין טנטון. משכך, אין למנות את הפניות האמורות גם לצורך תביעה עתידית נוספת, ובהכרח כל פנייה לטיפול רפואי שהתרחשה לאחר דחיית תביעה קודמת ולאחר ייעוץ משפטי – אינה אותנטית וקיים חשש ממשי שבאה לעולם רק לצורך עמידה בתנאי הסף.

 

12. המוסד מוסיף וטוען כי קבלת עמדת המערער תביא לריקון מתוכן של תנאי הסף הקבוע בסעיף 84 א'(ב)(3) לחוק, תוך סיכול תכלית החקיקה כמו גם ההלכה הפסוקה אשר פירשה אותה, "שכן כל מבוטח אשר נדחה על ידי המשיב בשל קיומה של תלונה אחת ולא יעמוד אף בדרישה המקלה של שתי פניות… ואשר יודע שזו הייתה הסיבה לדחיית תביעתו, יוכל להמשיך להתלונן מספר פעמים בפני רופאיו ובחלוף זמן יגיש תביעה נוספת ויטען שכעת הוא עומד בדרישת הסעיף".

 

המוסד מדגיש כי לא כל תביעה חוזרת בגין טנטון תידחה, ויש אפשרות להגיש תביעה חוזרת כאשר התביעה הראשונה נדחתה בשל אי עמידה בתנאי סף רפואי (דוגמת טנטון שלא היה תמידי והפך לתמידי, או ירידה בשמיעה שלא הגיעה לסף המינימום הדרוש), שכן "מדובר בנתונים אובייקטיביים" וכאשר "משעסקינן לגביהן בדרישות רפואיות, יכול שבעניינן משתנה מצבו הרפואי של המבוטח בחלוף הזמן".

 

דיון והכרעה

13. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה – ככל שתישמע דעתי – כי דין הערעור להתקבל. בהתאם, ככל שהמערער יוכיח למוסד שהמשיך לעבוד תוך חשיפה לרעש מזיק לאחר מועד הגשת התביעה הראשונה ועד מועד הגשתה של התביעה החדשה – על המוסד לקיים דיון בתביעתו החדשה של המערער לגופה, ולבחון מחדש את עמידתו בתנאי הסף. להלן יפורטו טעמינו לכך.

 

14. סעיף 84 א'(ב) לחוק קובע תנאי סף לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, במילים הבאות:

"רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

• כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשנייה;
• הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
• הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

 

15. מאז חקיקתו של סעיף זה בשנת 2005 עורר הוא (כמו גם סעיף 84 א'(א), הקובע תנאי סף לעניין הכרה בליקוי שמיעה) מחלוקות פרשניות רבות, והותוו הלכות מפורטות לגבי דרך יישומו (עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.10.08); עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי – דוד אלון [פורסם בנבו] (12.11.08); עתירה לבג"צ נמחקה: בג"צ 1116/09 מיום 11.7.12). העיקרון הפרשני המנחה עליו מבוססת הפסיקה הוא כי בהתחשב בכך שהטנטון הינו "תלונה סובייקטיבית שקשה לעמוד על טיבה במבחן אובייקטיבי, אמות המידה לבחינתה מטרתן לברר עד כמה שניתן את מהימנות התלונה" (עב"ל (ארצי) 1004-10-12 משה גולדמן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.8.15); להלן: עניין גולדמן).

 

על רקע עקרון יסוד זה נקבע בחוק כי לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה יש לעמוד במספר תנאי סף אובייקטיביים, אשר  "מאפיינים טנטון שהינו תוצאת חשיפה לרעש מזיק, ושרק בהתקיים כולם כאחד ניתן להניח כי מדובר בתלונת טנטון אותנטית" (עב"ל (ארצי) 31583-06-13  המוסד לביטוח לאומי – פהד גנאים [פורסם בנבו] (27.6.12); להלן: הלכת גנאים). התנאי הראשון הוא ירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות (סעיף 84א'(ב)(1)), התנאי השני הוא תיעוד קודם להפסקת העבודה בחשיפה לרעש מזיק (סעיף 84א'(ב)(2)), והתנאי השלישי – מושא דיוננו – הוא "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית" (סעיף 84א'(ב)(3)).

 

16. ראוי להדגיש כבר בשלב זה כי תכלית הסעיף כאמור לעיל היא אמנם איתורן של התלונות האותנטיות, באופן שימנע התחזות וטענות כזב בדבר טנטון שאינו קיים במציאות (או שאינו נובע מרעש מזיק בעבודה), אך זאת ללא איון תכליתו הסוציאלית של החוק בכלל ותכליתו של פרק "ביטוח נפגעי העבודה" בפרט – שהינה הכרה באותם מבוטחים שבריאותם ניזוקה כתוצאה מעבודתם, ווידוא כי הם מקבלים את ההטבות הסוציאליות הכרוכות בכך לצורך שמירת רמת חייהם בהתאם להוראת המחוקק. יש להיזהר לפיכך שמא החשש ממתחזים יהפוך לתכלית העל, וימנע בירור ענייני של תביעות שעשויות להיות מוצדקות. עוד יש לזכור בהקשר זה כי סעיף 84 א' לחוק קובע תנאי סף מקדמיים-טכניים, שאי עמידה בהם חוסמת על הסף את האפשרות לדון בתביעתו של המבוטח לגופה. מוצדק לפיכך לפרש – הן את תנאי הסף עצמם והן את הכרוך בהם – באופן שאינו דווקני או מחמיר, והכול כמובן באופן סביר התואם את תכלית החקיקה (עניין ברזילי; עב"ל (ארצי) 29640-01-12 שמעון זינבה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.12.14); להלן: עניין זינבה; עב"ל (ארצי) 21625-04-11 אברהם קרייתי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (1.2.15); עב"ל (ארצי) 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי – דוד גרשטיין [פורסם בנבו] (2.5.15)).

 

כפי שתמצת זאת הנשיא פליטמן – "המחוקק חרף כל סייגיו התכוון בכל זאת שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק ייחשב כפגיעת עבודה. אותו סעיף חייב להתפרש לאור נקודת מוצא זו ולא באופן דווקני סכמטי מילולי מנותק מהמטריה בתחום הביטחון הסוציאלי אותה הוא בא להסדיר" (עב"ל (ארצי) 525/08 רחמים בג – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (14.9.10); כן ראו בהקשר זה את עב"ל (ארצי) 39137-06-14 נג'יב עבוד – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (26.11.15); להלן: עניין עבוד).

 

17. ברוח הדברים לעיל נקבעו בהלכה הפסוקה העקרונות המנחים לצורך יישומו של סעיף 84 א'(ב)(3) לחוק, והובהר כיצד לבדוק קיומן של "פניות חוזרות ונשנות". ההלכה המחייבת בקשר לכך היא הלכת גנאים, בה הבהיר הנשיא פליטמן כי לאחר שהובעו בפסיקה מספר גישות – "הגיע הזמן להעמיד הלכה על מכונה" (שם; כן ראו ב-עב"ל (ארצי) 51863-05-11 המוסד לביטוח לאומי – אריה סולומון [פורסם בנבו] (19.11.12); להלן: עניין סולומון; עב"ל (ארצי) 27546-04-11 יובל מרדכי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.11.12); עב"ל (ארצי) 39707-03-12 אמיל כהן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (25.2.14); להלן: עניין כהן; עניין גולדמן).

 

העקרונות שנקבעו בקשר לכך הם העקרונות הבאים: תכלית הסעיף היא בחינת האותנטיות של התלונות, ולכן יש לבחון את קיומן באופן גמיש ולא קשיח;  עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, ואין צורך כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי מפורש להפרעה בתפקוד; פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד – מעלות חשש לגבי אותנטיות התלונות; ככלל, אין להתחשב בפניות מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד; די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטנטון כדי למלא אחר תנאי הסף; פנייה לרופא, הפנייה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאות הבדיקה – ייחשבו כולם כפנייה אחת; אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן ומרחקי הזמן בין התלונות לבין עצמן ובינן לבין מועד הגשת התביעה למוסד, שכן אין בכך בהכרח כדי לאבחן בין תלונת אמת להתחזות; ולכן במקרה של מחלוקת לגבי אותנטיות התלונות ניתן לקיים דיון הוכחות ואף לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי.

18. השאלה שלפנינו היא שאלה ממוקדת – האם יש לחסום את דרכו של מבוטח, שהגיש למוסד תביעה בגין טנטון ונדחה בשל העדר "פניות חוזרות ונשנות" על סמך העקרונות הפרשניים לעיל, מהגשת תביעה נוספת, ככל שיש באפשרותו להוכיח שהמשיך לעבוד ברעש מזיק ועם חלוף הזמן עומד הוא גם בתנאי הסף אשר לא עמד בו מלכתחילה? לטעמנו התשובה לכך שלילית, ואין הצדקה ל"נעילת שערים" גורפת כטענת המוסד. למעשה נקבע כך כבר, גם אם אגב אורחא, בפסיקה קודמת (עב"ל (ארצי) 14935-03-14 אפרים פרץ – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.7.15)), בה נאמר כדלקמן:

 

"בעקרון דחיית תביעת טינטון לאחר שלקות השמיעה הוכרה כפגיעה בעבודה – איננה בהכרח ותמיד דחייה, שאינה מאפשרת בחינה מחודשת של הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה.

זאת כמובן לאור שינוי הנסיבות בין התביעה הראשונה שנדחתה לתביעה החדשה. לאור האמור, ככל שלמשל דחיית תביעת הטינטון הראשונה יסודה בכך שאין מדובר בתלונות חוזרות ונשנות; אזי, אין מניעה להגשת תביעה חדשה שלאורה תיבחן הזכאות לאור הטענה שמתקיים התנאי של תלונות חוזרות ונשנות מאז דחיית התביעה הראשונה".

 

 

19. המוסד יוצא מנקודת מוצא אוטומטית לפיה כל פנייה לטיפול רפואי שהתרחשה לאחר דחייתה של תביעה קודמת – היא בהכרח בלתי אותנטית. נקודת מוצא זו אינה מקובלת עלינו, ואיננו סבורים שניתן לקבוע מראש חוסר אמינות גורף כלפי מכלול המבוטחים. בהחלט ייתכן מצב בו מבוטח החל לסבול מטנטון ולא פנה לגביו במספר מספיק של "פניות חוזרות ונשנות"; המשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר דחיית תביעתו למוסד; מצב הטנטון שלו החמיר או התחזק (הגם שאין מדובר בהחמרה במובנה הפורמאלי מבחינת אחוזי נכות) או שיכולתו להתמודד איתו פחתה עם חלוף הזמן; בהתאם פנה המבוטח פעמים נוספות לטיפול רפואי מתוך מטרה אמיתית ליתן מענה רפואי למצבו; ואזי הגיש תביעה חדשה בגין טנטון למוסד – וזכאי כי זו תיבדק לגופה באופן ענייני. אין זה סביר לטעמנו לשלול מראש ובאופן גורף כל אפשרות להגיש תביעה נוספת בגין טנטון גם ביחס למבוטחים שממשיכים להיות מועסקים (לעיתים על פני שנים רבות) ברעש מזיק ורשאים להוכיח כי הם עומדים בתנאי הסף. כל מבוטח זכאי לבחינת תביעתו לפי נסיבותיו הפרטניות, ולא לפי הנחיה גורפת המבוססת על הנחות יסוד מכלילות. לא בכדי נקבע בהלכת גנאים כי בדיקת האותנטיות צריכה להתבצע באופן גמיש ולא על פי אמות מידה קשיחות, וממילא לא ניתן להסתפק בהצבעה טכנית על מועד התרחשותה של הפנייה לטיפול רפואי (מועד שהינו לאחר דחייה קודמת) כקריטריון יחיד המצדיק להכיר בה כלא-אותנטית בכל מקרה ומקרה.

 

ראוי לשוב ולהזכיר בהקשר זה כי תכליתם של תנאי הסף הנקובים בסעיף 84 א'(ב) לחוק היא לוודא שהמבוטח אכן סובל מטנטון הנובע מעבודתו. ככל שתביעה נדחתה בשל אי עמידה בתנאי הסף – משמעות הדבר היא כי מבחינה משפטית אין למבוטח טנטון שניתן להכיר בו כפגיעה בעבודה (וראו גם את עניין עבוד בקשר לכך). לכן ככל שהמבוטח המשיך לעבוד ברעש מזיק, וחל שינוי נסיבות המצדיק את בחינתם מחדש של תנאי הסף (מעצם קיומן, למשל, של פניות חדשות לטיפול רפואי) – אין לחסום את אפשרותו של המבוטח להגיש תביעה חדשה ולנסות להוכיח שהוא אכן סובל מ"טנטון" כמשמעותו בחוק לצורך הכרה בו כפגיעה בעבודה. קל וחומר, כאשר תופעת הטנטון עלולה להחמיר עם המשך העבודה ברעש מזיק, גם אם לא ניתנת לכך משמעות מבחינת אחוזי הנכות.

 

20. אשר לטענת המוסד לפיה אין למנות לפי ההלכה הפסוקה פניות לטיפול רפואי שהתרחשו לאחר הגשת התביעה למוסד, ומכוח קל וחומר שאין למנות פניות שהתרחשו לאחר דחיית התביעה על ידי המוסד – נסביר כי הקביעה בהלכת גנאים, לפיה אין לקחת בחשבון פניות לטיפול רפואי שהתרחשו לאחר הגשת התביעה למוסד, נבעה בין היתר מכך שיש לבחון את העמידה בתנאי הסף של סעיף 84 א' נכון למועד הגשת התביעה למוסד, ולא במועד מאוחר יותר. הפסיקה אמנם הזכירה בהקשר זה גם את נושא האותנטיות, אך משמעות הדברים היא כי פניות מאוחרות לתביעה לא תוכלנה לבסס את האותנטיות של אותה תביעה. גם טיעונו הלשוני של המוסד, המתבסס על שימוש המחוקק בלשון עבר ("חייבה" ו"תועדו") – מביא לכך שאין להתחשב בפניות מאוחרות למועד הגשתה של התביעה הנדונה, אך אינו מונע התחשבות בפניות אלו בעת בחינתה של תביעה חדשה שהרי הן מוקדמות יותר ביחס אליה. ההלכה לפיה אין למנות פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד – מתייחסת לפיכך לפניות שהן מאוחרות להגשתה של אותה תביעה, ולא מונעת התחשבות באותן פניות בעת בחינתה של תביעה חדשה ומאוחרת יותר. הלכת גנאים אינה שוללת את האפשרות להגיש תביעה חדשה, אשר במסגרתה תיבחנה כל הפניות לטיפול רפואי שהתרחשו ממועד הגשתה של התביעה הקודמת ועד מועד הגשת התביעה החדשה.

 

המוסד הפנה בקשר לכך גם לפסיקה שקדמה להלכת גנאים, בה נקבע כי אין למנות פנייה לטיפול רפואי שהתרחשה לאחר קבלת ייעוץ משפטי (עב"ל (ארצי) 46932-12-10 אברהם אבודרהם – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (1.12.11)), אך כאמור לעיל הלכת גנאים שינתה חלק מהפסיקות שקדמו לה לעניין פרשנותו של סעיף 84 א'(ב)(3), לרבות בהיבט זה, והיא שמהווה את ההלכה המחייבת כיום.

 

21. לא נשמט מעינינו כי הסיטואציה אכן מעלה חשש לא מבוטל לאפשרות ניצולה, ב"ייצור" מלאכותי של פניות לטיפול רפואי, רק על מנת לעמוד באופן פורמאלי בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות" (ודאי לאחר שהובהר למבוטח כי תנאי זה הוא העומד בדרכו לאישור התביעה). עם זאת, לטעמנו חששות מסוג זה אינם מצדיקים להטיל דופי גורף בכל המבוטחים, ואינם מאפשרים שלילה אוטומטית של זכאות מכוח חוק סוציאלי. לכן ככל שמבוטח יוכיח שהמשיך לעבוד ברעש מזיק (שאלמלא כן אין הצדקה לאפשר לו דיון חדש בתביעה שכבר נדונה ונדחתה), וככל שחלף זמן סביר ממועד הגשת תביעתו הקודמת (בהליך שלפנינו חלפו כחמש שנים, ואין צורך כי נקבע מסמרות לגבי מה ייחשב כ"זמן סביר" לצורך כך) – רשאי הוא להגיש תביעה חדשה, ותנאי הסף בעניינו ייבחנו מחדש לגופם. הפתרון לחששות שציין המוסד, במקרים בהם הפניות החוזרות והנשנות התרחשו רק לאחר דחייה קודמת, הוא לבדוק את האותנטיות של אותן פניות ביתר הקפדה, בהתחשב במכלול הנסיבות.

 

22. בהקשר זה נציין כי גם אם בחינת האותנטיות אינה פשוטה, מדובר בשאלה עובדתית שיש להכריע בה על סמך מכלול הנסיבות, ובמסגרת זו לבחון בין היתר את היקף התלונה ופירוטה כפי שנרשמו על ידי הרופא; תשובתו של הרופא וכיצד פעל בהמשך לתלונה; האם התלונה נמסרה כדרך אגב במסגרת בדיקת סקר או תוך בירורה של תלונה אחרת או שמא המבוטח פנה לרופא רק לצורך כך; האם היו הזדמנויות להעלאת תלונת הטנטון (דוגמת בדיקות שמיעה) אך היא לא הועלתה; מספר התלונות ופרקי הזמן שחלפו ביניהן וכן בינן לבין הדחייה הקודמת; וכיו"ב נסיבות רלוונטיות, כאשר אף אחת מהשאלות אינה מכרעת ואינה הכרחית אלא יש לבצע הערכה של אותנטיות הפניות על סמך מכלול הנסיבות, לרבות גרסתו של המבוטח בעצמו בנוגע לנסיבות בהן פנה לטיפול רפואי בגין הטנטון (הלכת גנאים). בהתאם הודגש בהלכה הפסוקה כי במסגרת בדיקת תנאי הסף על המוסד לבחון מול המבוטח את נסיבות פניותיו לטיפול רפואי בגין הטנטון, וככל שהסוגיה תגיע לבית הדין – בחינת האותנטיות תתבצע דרך כלל בדיון הוכחות, ותכלול את שמיעת הסבריו של המבוטח (ועדים נוספים ככל שיובאו) ובמקרה הצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת האותנטיות של הפניות לטיפול רפואי. לאחר שמיעת הראיות יקבע בית הדין ממצא עובדתי, על סמך מכלול העדויות והמסמכים הרפואיים וחוות הדעת של המומחה (עניין כהן; עניין סולומון), תוך לקיחה בחשבון – בין היתר – גם את העובדה כי מדובר בתביעה חוזרת וכי הפניות לטיפול רפואי התרחשו לאחר שהמבוטח ידע כי תביעתו הקודמת נדחתה בשל כך.

 

בהקשר זה מצאנו לנכון לציין בפסיקה קודמת, והדברים נכונים גם כיום, כי חקיקתו של סעיף 84 א' לחוק הביאה לקשיים פרשניים ופרקטיים לא מבוטלים, כאשר בית הדין "נדרש ליתן את הפרשנות המיטבית להוראות החוק ולתכליתן" (עניין עבוד). לכן גם אם קביעתנו אינה חפה מקשיים, שוכנענו כי היא עדיפה על פני עמדתו של המוסד, שעלולה למנוע הכרה ממבוטחים שאכן נפגעו בעבודתם.

 

23. במאמר מוסגר נבהיר כי המוסד לא הדגיש בטיעוניו את הטענה בדבר "מעשה בית דין" שהיוותה בסיס לדחיית התביעה בבית הדין האזורי, ובצדק. המוסד אף אישר כי דחיית תביעה בשל טנטון בגין אי עמידה בתנאי סף אחרים (לרבות במסגרת תביעה משפטית) – אינה יוצרת השתק עילה, ואינה חוסמת את האפשרות להגישה פעם נוספת ככל שהמצב משתנה ותנאי הסף מתקיימים. המוסד אמנם ניסה לסייג זאת באופן שדברים אלו יחולו רק על תנאי סף "אובייקטיביים" או "רפואיים", אך לא מצאנו כי יש מקום לעריכת הבחנה שכזו בין תנאי הסף השונים. לכן ככל שהמבוטח המשיך לעבוד ברעש מזיק ויכול להוכיח כי השתנו הנסיבות שהיוו את הבסיס לדחיית התביעה הראשונה, לרבות בנוגע לתנאי הסף הנקוב בסעיף 84 א'(ב)(3) לחוק – רשאי הוא להגיש תביעה חדשה. זאת, להבדיל ממצב בו תביעת הטנטון נדחתה בשל נסיבות שאינן משתנות, דוגמת העדר קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הטנטון, או תיעוד לראשונה של הטנטון ברשומה רפואית לאחר תום החשיפה התעסוקתית לרעש.

 

עוד נוסיף להסרת ספק כי המוסד לא חזר בטיעוניו לפנינו (ולמעשה גם לא בבית הדין האזורי) על עמדתו של פקיד התביעות במכתב הדחייה שנשלח למערער, ולפיה יוכל להגיש תביעה חוזרת בגין טנטון רק ככל שיוכיח החמרה במצב שמיעתו בשיעור של 20 דציבל לפחות לעומת מצב שמיעתו בעת הגשת התביעה הראשונה. המוסד מסכים אם כך שניתן להגיש תביעה חוזרת בעניין הטנטון ככל שחל שינוי בנסיבות, ללא צורך להוכיח החמרה רפואית בליקוי השמיעה, וטענתו היחידה לעניין סעיף 84 א'(ב)(3) הייתה כי לעולם אין למנות פניות לטיפול רפואי שהתרחשו לאחר הגשת התביעה (גם אם תביעה קודמת) למוסד, ולכן מבוטח שלא עמד בתנאי הסף האמור בעת הגשת תביעתו הראשונה – בהכרח לא יעמוד בו גם בכל תביעה חוזרת. כאמור לעיל, טענה זו נדחתה על ידינו מכל הטעמים המפורטים בפסק דין זה.

 

24. בהתאם, וככל שתישמע דעתי, יש לקבוע כי לא ניתן היה לדחות את תביעת המערער על הסף רק בשל היותה תביעה חוזרת. לאור זאת, על המוסד לשוב ולבחון כעת את תביעתו של המערער, ובשלב ראשון יתבקש המערער להראות שהמשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר מועד הגשת תביעתו הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה. ככל שהמוסד ישתכנע בכך, יהא עליו לבחון את תביעתו החדשה של המערער לגופה. שקלתי אם ניתן לקיים דיון בתביעה לגופה כבר במסגרת הערעור שלפנינו, בהתחשב בזמן שחלף, אך אין אפשרות לעשות כן טרם שנבדק המשך העבודה ברעש מזיק וטרם שניתנה החלטת פקיד התביעות על סמך כלל הנסיבות הרלוונטיות.

 

בעת בחינת תביעתו של המערער לגופה ייקח המוסד בחשבון פניות לטיפול רפואי בגין טנטון שנעשו ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה. אין בכך כדי לפגוע בצורך לבחון את האותנטיות של הפניות האמורות, באופן קפדני כמפורט לעיל.

 

25. טרם סיום ובהתייחס לחוות דעתו של חברי הנשיא יגאל פליטמן אציין, כי המחלוקת היחידה בינינו נוגעת לשאלה אם יש למנות – בעת בחינתה של תביעת טנטון חדשה – גם פניות לטיפול רפואי שהתרחשו טרם הגשתה של התביעה הראשונה. לטעמי אין לקחתן בחשבון שכן "נבלעו" במסגרת התביעה הראשונה שנדחתה, וראוי לפיכך לבדוק ולמנות רק פניות לטיפול רפואי שהתרחשו ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה. כטעם נוסף ומצטבר ניתן לציין שגם האפשרות לבדוק את אותנטיות התלונות נפגעת ככל שחולף הזמן, וזו סיבה נוספת שלא למנות תלונות מהעבר שכבר נבדקו במסגרת בירור התביעה הקודמת.

 

26. סוף דבר – ככל שתישמע דעתי, הערעור יתקבל כמפורט לעיל. המוסד יישא בהוצאות המערער בסך של 5,000₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

 

הנשיא יגאל פליטמן

לאחר עיון  בדעת חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מצאתי לנכון להוסיף דברים אחרים לעניין תנאי ה"פניות חוזרות ונשנות" במקרה של תביעת טנטון מאוחרת לתביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

 

1. מי שהגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעות בעבודה, וליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, ותביעת הטנטון נדחתה בשל אחת משלושת הסיבות הבאות:

העדר קשר סיבתי בין החשיפה לרעש והטנטון;

הפסקת החשיפה לרעש במועד הגשת תביעת הטנטון;

העדר אותנטיות בפניה לטיפול רפואי עקב הטנטון;

לא יוכל ככל אחד משלושת המקרים הללו להגיש תביעת טנטון חוזרת בשל אותו ליקוי שמיעה שהוכר, שהטנטון נילווה לו.

2. החוק מאפשר הגשת תביעת טנטון מאוחרת, לגבי מי שהגיש תביעה להכרה בליקוי השמיעה בלבד כפגיעה בעבודה, וליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה.

לגבי תביעת הטנטון המאוחרת, התנאי של פניות חוזרות ונשנות על פי ההלכה הפסוקה כמפורט בדעת חברתי, ייבחן לאור האמור לעיל, לרבות כל הפניות לקבלת טיפול רפואי לפני הגשת תביעת הטנטון המאוחרת.

3. דין זה צריך לחול, בין אם תביעת הטנטון הראשונה מאוחרת לתביעת ליקוי השמיעה שהוכר; ובין אם תביעת הטנטון המאוחרת הוגשה, לאחר שתביעת הטנטון הראשונה שנלוותה לתביעה להכרה בליקוי לשמיעה כפגיעה בעבודה, נדחתה, מטעם טכני מספרי בלבד, של פניה אחת במקום שתיים לפחות, קודם להגשת תביעת הטנטון הראשונה.
4. העיקרון לעניינינו לא צריך להיות שונה מעקרון בחינת צבירת תקופת אכשרה.

מבוטח שלא צבר תקופת אכשרה מספקת ובשל כך תביעתו לגימלה נדחתה, ולאחר מכן הגיש תביעה חוזרת לאחר שהשלים את תקופת האכשרה כנדרש; אזי גם תקופת אכשרתו הראשונה נבחנת על פי הוראות הדין בעת הגשת תביעתו המאוחרת.

לאור האמור, שתי פניות אותנטיות לקבלת טיפול רפואי עקב טינטון, בלתי תלויות זו בזו – צריכות להימנות גם במקרה בו הפניה הראשונה קדמה למועד הגשת תביעת הטינטון הראשונה.

5. מטעמים אלה אין בידי להסכים לקביעה העקרונית בדעת חברתי לפיה – "בעת בחינת תביעתו של המערער לגופה ייקח המוסד בחשבון רק פניות לטיפול רפואי בגין טנטון שנעשו ממועד הגשת התביעה הראשונה עד למועד הגשת התביעה החדשה".

 

6. לגבי טעמה של חברתי להצדקת אותה גישה מגבילה לפיה –

"האפשרות לבדוק את אותנטיות התלונות נפגעת ככל שחולף הזמן"; יוער, כי על פי "הילכת גנאיים" – "אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה". מבחן הפניות החוזרות ונשנות הינו מבחן אותנטיות הפניה ולא "מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד".

7. סיכומו של דבר – גישה מהותית של בחינת הטנטון כפגיעה בעבודה, שוללת הקמת אותה מגבלה משפטית עקרונית שהוקמה בדעת חברתי ללא צידוק וצורך.

 

השופטת רונית רוזנפלד

אני מצטרפת לחוות דעתה של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה המקובלת עלי, לרבות התייחסותה לחוות דעתו של חברי הנשיא יגאל פליטמן.

 

נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר

אני מצטרף לחוות דעתו של הנשיא יגאל פליטמן.

 

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון

אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

 

סוף דבר

על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל. לא ניתן היה לדחות את תביעת המערער על הסף רק בשל היותה תביעה חוזרת. בהתאם, על המוסד לשוב ולבחון כעת את תביעתו של המערער, ובשלב ראשון יתבקש המערער להראות שהמשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר מועד הגשת תביעתו הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה. ככל שהמוסד ישתכנע בכך, יהא עליו לבחון את תביעתו החדשה של המערער לגופה.

בעת בחינת תביעתו של המערער לגופה – ובהתאם לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה אליה הצטרפו השופטת רונית רוזנפלד ונציגת הציבור גב' דיתי שרון – ייקח המוסד בחשבון פניות לטיפול רפואי בגין טנטון שנעשו ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה החדשה (בעוד שדעת המיעוט, של הנשיא יגאל פליטמן אליו הצטרף נציג הציבור מר נתן מאיר, סברה שיש לקחת בחשבון את כל פניותיו של המערער לטיפול רפואי בגין טנטון מתחילת הדרך, ללא מגבלה). אין בכך כדי לפגוע בצורך לבחון את האותנטיות של הפניות האמורות, באופן קפדני כמפורט לעיל.

המוסד יישא בהוצאות המערער בסך של 5,000₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, י"ג בחשון תשע"ח (2 בנובמבר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן, נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד, שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

 

מר נתן מאיר, נציג ציבור (עובדים)

גב' דיתי שרון, נציגת ציבור (מעסיקים)