מאמר מאת: עו"ד מירב אפרים

על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון אשר דנה וקובעת נכותו של מבוטח, זכאים הן המבוטח והן המוסד לביטוח לאומי לערער. בעב"ל 179/09 דוד הלימי ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי (מיום 01.04.10 ), דן בית הדין הארצי בשאלה, מהי מידת הפירוט הנדרשת בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

בית הדין דחה את טענות המערערים לפיהן הנימוקים בערעורים שמגיש המל"ל על החלטות הוועדה הרפואית מדרג ראשון אינם עומדים במידת הפירוט הנדרשת, וקבע כי נימוק לפיו "אין התאמה בין הממצא הרפואי לנכות שנקבעה" הינו נימוק מספק.

בית הדין הארצי התייחס בפסק דינו לתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, לפיה, ועדה לעררים רשאית "לאשר החלטת הוועדה (מדרג ראשון) לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד", והבהיר כי מאחר והוועדה לעררים מוסמכת לפעול כוועדה לבדיקה מחדש מבלי להיות כבולה לנטען בערעור, די בכך שהמבוטח יטען בערעור כי לדעתו מגיעה לו נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה ע"י הוועדה מהדרג הראשון, בכדי שיזומן בפני ועדה לעררים.

בית הדין ציין כי קבלת הערעור בתיק זה היתה עושה "שירות דב" לכלל ציבור המבוטחים שכן על פי רוב, המערערים לוועדות לעררים הם המבוטחים עצמם (ולאו דווקא, המוסד לביטוח לאומי), וכי חלקם הגדול אינו מיוצג ע"י עורכי דין, ומגיש עררים כלליים ו/או סתמיים.

על אף האמור לעיל, מומלץ לדעתי להגיש ערעור מנומק לוועדה הרפואית לעררים, באמצעות עורך דין לביטוח לאומי.