במקרה מורכב ומרגש שנדון לאורך שנים במספר ערכאות, ייצג משרדנו את פלונית, אשר ניהלה מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים עם המנוח, אשר היתה מבוססת על אהבה, שותפות ומסירות יוצאת דופן, במיוחד בתקופת מחלתו הקשה של המנוח.

לאחר פטירתו, ביקשה פלונית להכיר בה כ"ידועה בציבור" לצורך זכאות לגמלת שארים מהמוסד לביטוח לאומי ומקרן הפנסיה. שני הגופים דחו את בקשתה והיא פנתה אלינו ליצג אותה בהליכים המשפטיים אשר התנהלו הן מול המוסד לביטוח לאומי והן מול קרן הפנסיה. במסגרת התביעות, אנחנו הוכחנו כי בין פלונית לבין המנוח התקיימו מגורים משותפים, ניהול משק בית משותף, וחיי זוגיות כנים.

הכרעת בתי הדין

בסופו של דבר, הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי קיבלו את עמדתנו וקבעו כי פלונית עונה להגדרת "אלמנה" לפי תקנון קרן הפנסיה, וכי היא זכאית לגמלת שארים. פסקי הדין נשענו על מכלול ראיות ועדויות, אשר הציגו תמונה ברורה של קשר זוגי עמוק, מחויבות הדדית, שיתוף כלכלי, ומגורים משותפים – גם אם הדרגתיים.

ההלכה הפסוקה תומכת

פסק הדין נשוא הערעור עומד בקנה אחד עם ההלכות שנקבעו בפסקי הדין:

• פסק דין בעניין שלמה – הדגיש את הצורך בבחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה.
• פסק דין בעניין זיתוני – קבע כי נדרשות ראיות אובייקטיביות לקיום קשר זוגי.
• פסקי הדין פוקילמן וניסן – הכירו בכך שזוגיות בפרק ב' היא מורכבת יותר, ויש להקל בדרישת המגורים המשותפים.

לסיכום

גם כאשר הזוגיות אינה רשומה פורמלית, אך מתקיימת בפועל מתוך אהבה, שותפות ושותפות גורל, ניתן להכיר בבני הזוג כידועים בציבור, בדיעבד.