| בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו | |
| ב"ל 38195-03-15 | |
01 יולי 2016
| לפני: | ||
| כב' השופטת כרמית פלד
|
||
| המערערת | 1.
ע"י ב"כ: עו"ד מירב אפרים |
|
| – | ||
| המשיב | 1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב |
|
| פסק דין
|
- לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13/12/15 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערעורה של המערערת וקבעה כי לא נותרה נכות הקשורה לתאונה (להלן: "החלטת הוועדה").
מבוא
- המערערת, ילידת 1964, טבחית במקצועה, נפגעה ביום 15/6/13 בתאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"), עת החליקה ונחבלה בשעה שניסתה להפריד שני סירי נירוסטה גדולים. פקיד התביעות הכיר בכאבי צוואר כליקוי שנגרם כתוצאה מהתאונה.
- ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 10/8/14 קבעה כי למערערת נותרו 0% נכות בגין התאונה. בין היתר, קבעה הוועדה כי "על פי המסמכים המצורפים לא קיים תיעוד רצוף אודות פגיעה צוארית מ 15/6/13 ועד מועד הבדיקה, אך קיימים אישורים אודות מצב קודם משנת 2005. לאור האמור קובעת הוועדה כי לא נותרה מגבלה תפקודית אובייקטיבית קבועה בגין האירוע אשר מזכה בנכות".
- המערערת הגישה ערר על החלטת הדרג הראשון, אשר בעקבותיו התכנסה הוועדה מושא עניינו. כאמור, הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי למערערת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.
- במהלך הדיון אשר התקיים ביום 10/11/15 הסיכמו הצדדים כי עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תדון בתלונותיה של המערערת ביחס לגב תחתון וכן תתייחס לחוו"ד ד"ר אורי קינן מיום 7/1/15 (להלן: "חוו"ד ד"ר קינן") במישור הגב.
- הצדדים נותרו חלוקים בדעתם בסוגיית הפגיעה הצווארית.
טענות הצדדים
- טענות המערערת הינן בתמצית, כדלקמן:
- א. הוועדה לא התמודדה עם קביעת ד"ר קינן בחוו"ד לפיה המצב הניווני ממנו סבלה המערערת עובר לתאונה היה זניח ואסימפטומטי והפך להיות סימפטומטי רק בעקבות התאונה. הוועדה לא התייחסה כלל לקביעה זו.
- ב. הן הוועדה והן ד"ר קינן מצאו מגבלות תנועה בעמ"ש צווארי. בנוסף, הן הוועדה והן ד"ר קינן מצאו כי למערערת שינויים דגנרטיביים (ניווניים). תחת התמודדות עם הדימיון בין הממצאים וניתוח חוו"ד ד"ר קינן, ציינה הוועדה כי ממצאי הבדיקה הקלינית "מעט שונים". קביעה זו אינה ברורה. בנסיבות הענין ראוי כי הוועדה תציין מה השוני בממצאים ומדוע הוא מצדיק דחייה גורפת של חוו"ד ד"ר קינן.
- טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
- א. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה ומצאה כי קיימת "הגבלה בינונית" בעמ"ש צווארי. זאת בניגוד לממצאי ד"ר קינן בחוו"ד אשר ציין כי קיימת "הגבלה קשה".
- ב. על רקע הבדיקה הקלינית וניתוח בדיקות ההדמיה קבעה הוועדה כי תלונות המערערת בגין עמ"ש צווארי הן כתוצאה מתחלואה טבעית על רקע גילה של המערערת.
- ג. הוועדה שללה את אבחנת ד"ר קינן וציינה כי לא מדובר במנגנון של "צליפת שוט". בנוסף, ציינה הוועדה כי "ממצאיה מעט שונים" ממצאי ד"ר קינן. בהתאם להלכה הפסוקה, די בקביעה בדבר שוני בממצאים כדי להוות הנמקה מספקת ועניינית לשוני במסקנות.
דיון והכרעה
- לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים וכן עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
- בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 – 1999).
- אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). ). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
מן הכלל אל הפרט
- בהתאם להסכמת הצדדים, יש מקום להורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה לצורך בחינת תלונותיה בגין הגב התחתון. אפנה לבחון את המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לקביעה ביחס לעמ"ש צווארי.
- הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וציינה את ממצאיה בפרוטוקול דלקמן [ההדגשה הוספה –כ.פ.]:
"בבדיקה – ע"ש צווארי ללא ספזם שרירי, לורדוזה שמורה, שמתבקשת להזיז את צווארה מדגימה הגבלה בתנועה בינונית בכל הכיוונים. כח גס טונוס והחזרים תקינים בארבעת הגפיים. אין ובינסקי דו"צ. תחושה עמוקה שמורה, הופמן וטומנר שלילי דו"צ. מוסרת על ירידה בתחושה לאורך גפה שמאלית עליונה ולאורך כל גפה הימנית התחתונה ללא כל חלוקה אנטומית. לא נמצאה כל עדות לסימנים מילופטיים".
- מהפרוטוקול עולה כי הוועדה עיינה בצילום עמ"ש צווארי מיום 16/6/13 ובתוצאות בדיקת MRI עמ"ש צווארי מיום 13/11/13.
- הוועדה סיכמה את מסקנותיה באופן הבא [ההדגשה הוספה – כ.פ.]:
"באשר לגב התחון הוועדה עיינה בחומר הרפואי ומצאה בתיק ולאור הממצאים בחומר זה לדעת הוועדה אין קשר סיבתי בין הגב התחתון לתאונה הנדונה.
תלונותיה באשר לצוואר היום על רקע שינויים דגנרטיביים פצטליים דסקלים פרטליים וגרמיים.
מדובר בתחלואה טבעית של ע"ש צווארי הקשורים לגיל התובעת ואינם קשורים לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוו"ד אורי קינן מ- 7/1/15 לדעת הוועדה אין כאן מנגנון של צליפת שוט אשר קוראת בתנועה חדה ואחרונה שרכב נכנס מאחור בדרך כלל. גם ממצאי בנוסף ההדמיה מדגימים שינויים דגנרטיביים ולא שינויים חבלתיים. יתרה מזאת ממצאי הוועדה מעט שונים ממצאו בבדיקה הגופנית.
אין נכות הקשורה עם התאונה. הוועדה דוחה את הערר".
- סבורני כי בנסיבותיו הספציפיות של הענין נפל פגם משפטי באופן התייחסות הוועדה לחוו"ד ד"ר קינן בכל הנוגע לעמ"ש צווארי.
- אכן, ככלל נפסק כי בנסיבות בהן הממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה בבדיקתה הקלינית שונים מאלה אשר שימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת ברור מאליו שהמסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות, ומשכך די בקביעה בדבר שוני בממצאים, כדי לצאת חובת הנמקה עניינית (דב"ע (ארצי) נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169).
- יחד עם זאת, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, לא די בהנמקה שניתנה על מנת לדחות את מסקנתו של ד"ר קינן וזאת ממספר טעמים.
- ראשית, ד"ר קינן מציין בחוו"ד כי נכותה הצווארית של המערערת הינה "תולדה של אותה תאונה מתאריך 15/6/13 ועל כן יש קשר סיבתי ברור בין אותה תאונת עבודה לבין מצבה כיום". מוסיף ד"ר קינן ביחס לשינויים הנווניים:
"לגבי אופיים הניווני של השינויים בעמוד השדרה בבדיקות הדמיה – דבר ידוע ומקובל בתחומינו שגם בעיות ניווניות מסוג זה שחוותה התובעת, אשר לולא אותה חבלה ייתכן והיו נשארות אסיפטומטיות".
- ד"ר קינן הציג בחוו"ד מסקנה ביחס לשאלת היותם של השינויים הניווניים שנצפו בבדיקות ההדמיה המקור לליקוי המערערת אם לאו. הוועדה לא התמודדה עם תאוריה זו, לא ניתחה אותה ולא הצביעה על השגוי בעיניה בהקשר זה.
- הוועדה אך ציינה כי ממצאי ההדמיה "מדגימים שינויים דגנרטיביים ולא שינויים חבלתיים". וכן ציינה כי מדובר ב"תחלואה טבעית של עמ"ש צווארי הקשורים לגיל התובעת ואינם קשורים לתאונה".
- סבורני כי הנמקת הוועדה בכל הנוגע לשינויים הניווניים ולקשר בינם לבין התאונה דלה, לקונית ואינה מנומקת דיה, בשים לב לטיב ההנמקה שניתנה בחוו"ד ד"ר קינן בכל הנוגע לשינויים הניווניים. בהתחשב בהתייחסותו של ד"ר קינן לשינויים הניווניים ולהשפעה האפשרית של התאונה על אלה, היה מקום כי הוועדה תיתן דעתה לכך, תתייחס להנחתו של ד"ר קינן, תאשר או תפריך אותה. היעדר התייחסות מפורשת בהקשר זה עולה כדי פגם משפטי.
- יפים בהקשר זה דבריו של בית הדין הארצי, בדב"ע לד/258-0 יגאל הניג נגד המוסד לביטוח לאומי (17/3/75), שהינם בבחינת הלכה פסוקה ומושרשת:
"כשמדובר בחוות-דעת רפואית שהובאה בפניה – יהיה קשר בין ההנמקה שבחוות-הדעת, לבין מידת ההנמקה אשר הוועדה תיתן לעמדה שנקטה לאותה חוות-דעת.
…
הסדר הטוב מחייב, במקרה כגון זה העומד לדיון, שהוועדה הרפואית תנתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות-דעת, ותנמק שלילת מסקנה שבחוות-הדעת. "
(ור' גם דב"ע (ארצי) ל/15-0 בטרמן נגד המוסד לביטוח לאומי (14/2/71)).
- שנית, הוועדה מציינת כי ממצאיה "מעט שונים" ממצאי הבדיקה שערך ד"ר קינן. ד"ר קינן ציין בחוו"ד את הגבלות טווחי התנועה שנמצאו בעמ"ש צווארי ("כיפוף עד 4 אצבעות מבית החזה/יישור מינימלי/רוטציה של כ- 30 מעלות לימין ולשמאל..") הוועדה לא ציינה טווחי תנועה, אלא ציינה כי המערערת "מדגימה הגבלה בתנועה בצורה בינונית בכל הכוונים". לא ברור מהשוואת ממצאי הבדיקות הקליניות כי קיים אכן שוני מהותי בממצאי בדיקת הוועדה לעומת הממצאים שתועדו בחוות הדעת וככל שקיים שוני מהותי במה הוא בא לידי ביטוי.
- ערה אני לכך שהוועדה לא מצאה לקבל את קביעת ד"ר קינן לפיה, לכאורה, התקיים במהלך התאונה מנגנון הדומה במהותו ל"צליפת שוט". אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת טיעוני המערערת בכל הנוגע להיעדר הנמקה, בהתייחס לתאוריה שהוצגה בחווו"ד ד"ר קינן בקשר לשינויים הניווניים.
- מהטעמים שפורטו לעיל סבורני שיש מקום לקבל את הערעור במלואו.
- סוף דבר – הערעור מתקבל.
- א. עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתבחן בשנית את טענותיה של המערערת בענין הגב התחתון ובענין הצוואר, תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר אורי קינן מיום 7/1/15. הוועדה תשקול לערוך למערערת בדיקה קלינית.
- ב. המערערת וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטה.
- ג. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
- המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
- על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ו, (01 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
