יתכן ואת זכאית לשמירת הריון

התובעת עבדה כעובדת סוציאלית כאשר חלק ניכר מעבודתה היה ביקורי בית של המשפחות הפונות, אל שרותי הרווחה.

התובעת סבלה מדלקת פרקים חריפה, אשר פגעה בעיקר בברכיה, ואשר טופלה ע"י תרופות אותן נטלה בקביעות, ואשר אפשרו לה ולעמוד על רגליה כל יום מחדש.

 כאשר הרתה התובעת, נאלצה בהמלצת רופאיה להפסיק את השימוש בתרופות נגד דלקת הפרקים, בכדי לא לפגוע בעובר. הפסקת התרופות גרמה להחמרה של דלקת הפרקים. כאבי הברכים מהם סבלה התובעת התגברו והיא סבלה מהגבלה בהליכה, חוסר יציבות ונוקשות של הברכיים שעות ארוכות כל בוקר.

מצבה של התובעת מנע ממנה להמשיך לתפקד כרגיל והיא נאלצה להפסיק לעבוד. בנסיבות המליצו לה רופאיה על שמירת הריון.

התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לשמירת הריון לתקופה של חמישה חודשים בהם נמנע ממנה לעבוד ולהשתכר. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה ואמר לתובעת כי היא אינה נכללת במצבים בהם מאושרת תביעה לגמלת שמירת הריון על פי החוק. הביטוח הלאומי טען כי דלקת הפרקים ממנה סובלת התובעת לא נגרמה לה בהריון, אלא קודם לכן וכי דלקת הפרקים אינה מסכנת אותה או את עוברה.

בצר לה פנתה התובעת בתביעה לבית הדין לעבודה וטענה כי לאור תכלית החוק יש להכיר בתביעה לשמירת הריון גם כאשר ההריון גורם להחמרה במצב קיים, והרי העובדה שהיא נאלצה להפסיק ליטול תרופות בהריון גרמה להחמרה ניכרת במצבה. כמו כן טענה התובעת כי דרישת החוק למצב המסכן את האם או את העובר, מתקיימת כאשר קיימת החמרה רפואית במצבה של האם או העובר, ולאו דווקא סיכון חיים ממשי.

 האישור הרפואי אשר הגישה התובעת לביטוח לאומי בעת הגשת התביעה לשמירת הריון, יוצר חזקה כי קיימים התנאים המצדיקים לאשר לה גמלת שמירת הריון, מאידך, מאחר ומדובר בחזקה, ניתן לסתור אותה. לפקיד התביעות בביטוח לאומי יש סמכות לאשר או לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של רופא המוסד. כלומר האישור הרפואי אינו יוצר לאישה זכאות אוטומטית.

במקרים אלה בית הדין ימנה מומחה רפואי ניטרלי אשר יחווה דעתו בשאלת הצדקת שמירת הריון לאשר בתקופה הרלוונטית, וכך גם נעשה במקרה של התובעת בתיק זה.

 המומחה הרפואי אשר בחן את התיק קבע נחרצות כי מצבה הרפואי של התובעת החמיר בשל הצורך להפסיק את נטילת התרופות, ועלול היה להגרם נזק בלתי הפיך לפרקים הנגועים, וכי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לשמירת הריון עד למועד הלידה.

בעקבות חוות דעתו החד משמעית של המומחה הרפואי שינה המוסד לביטוח לאומי את עמדתו והודיע לבית הדין כי הוא מוכן להכיר בתביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון.

 בסעיף 58 לחוק, הוגדר המונח "שמירת הריון", כך:

 "היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1)        מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2)        סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;".

 פסק הדין בתיק זה מצטרף למספר פסקי דין מהם נובע כי גם אם המקור לליקוי ממנו סובלת האשה אינו נובע מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או מחמיר את אותו ליקוי – מדובר במצב שנכון לראותו כ"מצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האשה".

 תביעותיהן של נשים רבות לגמלת שמירת הריון נדחות ע"י המוסד לביטוח לאומי, על אף שאותן נשים ממציאות אישור רפואי של רופא נשים המאשר להן בנסיבות "שמירת הריון". אותן נשים עלולות להשאר ללא מענה כלכלי בתקופת ההריון, שכן על פי רוב אין להן צבירה של "ימי מחלה" באופן שיאפשר להן הכנסה קבועה לאורך זמן. המוסד לביטוח לאומי לא פעם חולק על הקביעות של רופא הנשים של המבוטחת, ודוחה את התביעות כאשר מצבה הרפואי של האשה לא נגרם במישרין מההריון או כאשר לא מדובר בסכנה קיומית ממשית לאם או לעובר. כאשר הליקוי ממנו סובלת האשה, אינו בתחום הגניקולוגיה, מוסיף הביטוח הלאומי התניות נוספות על אלה שמצויינות בחוק, ולא פעם מבקש לבחון את סוג העבודה הספציפית של האשה ההרה, בכדי להחליט אם יש מקום לאשר את תביעתה.

לעומת המוסד לביטוח לאומי, וכפי שעולה מפסק הדין בעניינה של התובעת, גם הפעם העניק בית הדין לסעיף 58 לחוק פרשנות רחבה יותר, כזו שעולה בקנה אחד עם תכלית החוק אשר אמור לספק ביטחון סוציאלי לאותן נשים אשר בשל הריונן נבצר מהן לעבוד לפרנסתן.