בית הדין האזורי לעבודה בנצרת                                                         ב"ל 12526-01-14

 

 

לפני:
כב' השופטת אורית יעקבס  נציג  ציבור (עובדים): מר רמי עבאדי נציג ציבור (מעסיקים): חנא עילוטי
התובעות	רינה מושאשוילי שירן מושיאשוילי
נגד
הנתבע	המוסד לביטוח לאומי

 

 

פסק דין

 

1. האם יש לראות במר דוד מושאשוילי (להלן:"המנוח") כמתנדב בהתאם לסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") ולתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (פעולות התנדבות), התשנ"א – 1991 (להלן:"התקנות") וזאת בהתייחס לאירוע מיום 30/1/12 – זו השאלה בה עלינו להכריע במסגרת תביעה זו.

 

2. רקע

בתאריך 30/1/12 נרצח המנוח, במהלך שוד מזויין שארע בסניף דואר בנצרת עלית, אליו הגיע כדי לקבל את קצבת הנכות שלו מהנתבע.

התובעת מס' 1 (להלן:"האלמנה") הגישה לנתבע תביעה להכיר במותו של המנוח בפגיעה בעבודה, בטענה שהוא קיפח את חייו עת התנהל כמתנדב בסניף הדואר.

במכתב מיום 14/10/13, דחה הנתבע את תביעת האלמנה מהטעם שהמנוח לא ענה על תנאי סעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר מיהו מתנדב.

 

3. מהלך הדיון

בתאריך 8/4/14, התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו, חידדו, הצדדים טענותיהם ובסיומו הגיעו להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה ולפיה – פסק הדין יינתן על סמך סיכומים שיגישו הצדדים וזאת בהסתמך על המסכת העובדתית כפי שהיא עולה מההצהרה שמסרה האלמנה לפקיד התביעות, ביום 3/6/13, קרי "באותה שעה היו הרבה אנשים בסניף הדואר, בעלי המנוח היה הולך עם מקל והולך באיטיות עקב מחלתו, פתאום הגיע שודד רעול פנים למקום, עם נשק, פתאום תוך שניות נורו שתי יריות – הפקידים התחבאו תחת הדלפק, אנשים במקום החלו להתפזר, בעלי לא היה מסוגל לרוץ ולברוח וכנראה חטף את הכדורים ומת. דוד היה מוטל על הרצפה במקום והשודד נמלט מן המקום".

כן הסכימו הצדדים כי השאלה בה יכריע ביה"ד היא זו שנוסחה בסעיף 1 דלעיל.

לבקשת הצדדים, קצב להם ביה"ד מועדים להגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו וכן לאחר שביה"ד נתן לתובעות, מספר הזדמנויות להגיב לסיכומי הנתבע והן לא מצאו לנכון לעשות כן, ניתן פסק דיננו, כעת.

 

4. להלן טענות ב"כ התובעות:

א.        במשך שנים הסתמכו התובעות על הכנסתו של המנוח, אשר גם בתקופה שקיבל גמלת נכות, המשיך לכלכלן, כאשר האלמנה תפקדה כעקרת בית וכאם לילדים, תוך שהיא סועדת את המנוח לאור מגבלותיו הרפואיות.

ב.         מצבן הכלכלי הקשה של התובעות החמיר מאז נרצח המנוח.

ג.         מאחר ומטרתו של חוק הביטוח הלאומי לספק רשת ביטחון סוציאלי ולדאוג לחלש, ליתום ולאלמנה וכן להבטיח אמצעי קיום למבוטחים, לתלויים בהם ולשאיריהם, הרי ומכאן שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שתשלום גמלת תלויים, במקרה שלפנינו, כשהמנוח נרצח, עת הגיע לקבל קצבת נכותו, מחוייבת המציאות, כדי לקיים ת תכלית החוק.

ד.         אין בעובדה שהמקרה שארע למנוח, לא הוגדר בחוק הביטוח הלאומי ומשום כך מהווה לאקונה, כדי לסתור את הטענה שיש לקיים את תכלית החוק, על ידי פרשנות תכליתית שלו, באופן שייקבע כי יש לאשר את התביעה שלפנינו.

ה.        המנוח, הציל, במותו, מספר רב של נפגעים פוטנציאלים אשר יכלו להיפגע במהלך השוד, כאשר העובדה שהמנוח היה איש רחב גוף ומוגבל פיזית, היא שאיפשרה לו לספוג את שני הכדורים שירה השודד ואשר היו יכולים לפגוע או להרוג אחרים.

ו.          בשל מותו של המנוח לא ניתן לשאול אותו למה התכוון במעשיו ולכן אין לקבוע שהוא לא עונה על הגדרת "מתנגב" שבסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי ובתקנה 1 לתקנות וזאת במיוחד בהתחשב בכדור השני שספג.

ז.         קיימת פסיקה שתומכת בקבלת התביעה (בל 931/97 אסתר כהן – המל"ל) – מקרה בו נקבע כי טביעה בעת שחיה בים, תוך כדי ניסיון להציל אחר מטביעה, עולה כדי פעולת התנדבות.

ח.        העובדה שהמנוח לא עבד ולא נהרג בפעולת איבה, אינה צריכה לעמוד למשפחתו לרועץ, בעת מימוש הזכויות המגיעות לה בשל מעשי המנוח אשר, במותו, מנע את הפגיעה באחרים.

ט.        לחילופין, יש להתייחס אל המנוח כמי שפעל מכח סעיף 287(3) לחוק הביטוח הלאומי שקובע כי מתנדב הוא "מי שהושיט עזרה לזולתו לפי חובתו על פי דין", כשבמקרה שלפנינו הדין הרלוונטי הוא חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח – 1998, שכן המנוח עמד בחובת ההצלה אליה מתייחס סעיף 1 לחוק הנ"ל.

י.         דחיית התביעה תוביל למצב שאינו מתקבל על הדעת, לפיו התובעות יוותרו לפני שוקת שבורה ויאלצו לחיות חיי עוני.

 

5. להלן טענות ב"כ הנתבע:

א.        סעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי, כמו גם תקנה 1 לתקנות, עניינם בפעולה אקטיבית שמבצע המתנדב והרי לפי טופס ההצהרה שמסרה האלמנה לפני פקיד התביעות – שהרשום שם מהווה את המסכת העובדתית המוסכמת, לא ניתן לראות את המנוח כמי שביצע כל פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת שכן למקרא ההצהרה, עולה, שהמנוח, למרבה הצער, מצא עצמו קורבן לאירוע שוד אשר הסתיים בצורה טראגית.

למעשה, מההצהרה עולה כי המנוח נורה תוך שניות מרגע כניסת השודד לסניף הדואר וזאת מבלי שהמנוח ביצע פעולה כלשהי, ובטח לא פעולה להצלת חיי הזולת.

ב.         אין לקבל את טענת התובעות כאילו קיימת לאקונה בחוק שכן זה לא המצב שהרי החוק הגדיר במדוייק מיהו מתנדב, אלא שהמנוח לא עונה על הגדרה זו.

ג.         לא ניתן לראות בחוסר הפעולה של המנוח – קרי בעובדה שלא הספיק להסתתר כפעולה התנדבותית או כזו העונה על ההגדרה שבסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי ובתקנה 1 לתקנות.

ד.         בכל הקשור לפסיקה אליה הפנו התובעות (בל 931/97) שם דובר על אדם שחילץ ילדים שנסחפו לים כאשר במהלך החילוץ הוא עצמו טבע – מדובר בפעולה להצלת חיים ולכן אותו אדם כן ענה על הגדרת "מתנדב" שבסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי, להבדיל מהמנוח.

 

6. דיון והכרעה

 

נקדים אחרית לראשית ונציין כי מצאנו טעם רב בטענות הנתבע ולכן וחרף טענות התובעות, לא מצאנו שניתן לקבל את תביעתן.

 

כאמור ברישא של פסק דין זה – השאלה בה עלינו להכריע היא האם יש לראות במנוח כמתנדב בהתאם לסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") ולתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (פעולות התנדבות), התשנ"א – 1991 (להלן:"התקנות") וזאת בהתייחס לאירוע מיום 30/1/12 ?

 

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי:

"מי שעשה בהתנדבות, שלא בשכר, פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת, לפי הכללים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה והמוסד הכיר בפעולתו לאחר מעשה"

 

תקנה 1 לתקנות קובעת כי:

"…בהגדרת "מתנדב" ..תחשב כפעולת התנדבות פעולה בהתנדבות שלא בשכר שעשה אדם:

(1)       להצלת חייו של הזולת, בנסיבות שבהן סביר להניח כי סכנה של ממש מאיימת באופן מיידי על חייו של זולתו;

(2)       להצלת רכושו של הזולת, בנסיבות שבהן סביר להניח כי סכנה של ממש מאיימת באופן מיידי, על עצם קיומו של הרכוש".

(ההדגשות אינן במקור.א.י.)

 

הנה כי כן וכפי שטען הנתבע, סעיף החוק ולשון התקנה, מתייחסים, לפעולות אקטיביות שעל המתנדב לעשות, כדי להיכנס להגדרה זו.

 

            מן הכלל אל הפרט

            המסכת העובדתית עליה הסכימו הצדדים היא זו שפורטה בהצהרת האלמנה לפקיד התביעות, במסגרתה הצהירה כי:"באותה שעה היו הרבה אנשים בסניף הדואר, בעלי המנוח היה הולך עם מקל והולך באיטיות עקב מחלתו, פתאום הגיע שודד רעול פנים למקום, עם נשק, פתאום תוך שניות נורו שתי יריות – הפקידים התחבאו תחת הדלפק, אנשים במקום החלו להתפזר, בעלי לא היה מסוגל לרוץ ולברוח וכנראה חטף את הכדורים ומת. דוד היה מוטל על הרצפה במקום והשודד נמלט מן המקום"

לנוכח האמור בהצהרה והואיל ולא מצאנו בה ולו צל של פעולה אקטיבית שעשה המנוח להצלת חיי הזולת או רכושו, פעולות שהן מתחייבת מלשון הסעיף והתקנה, הרי שלא ניתן לראות את המנוח כמי שעונה על הגדרת מתנדב.

לפיכך ובשל הטעם שמצאנו בטענות הנתבע אותן פרטנו לעיל ולמרות האמפטיה שאנו חשים כלפי האלמנה, לנוכח המקרה הטרגי שארע למנוח ובעקבות זאת גם לכל משפחתו, איננו יכולים לקבל את התביעה.

 

במאמר מוסגר ובהתייחס לטענתן החלופית של התובעות, לענין סעיף 287(3) לחוק הביטוח הלאומי, הרי שמעבר לעובדה כי מדובר בחריגה מההסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה, ממילא, אותו עקרון שבשלו נאלצנו לדחות את טענות התובעות בהתייחס לסעיף 287(5) לחוק הביטוח הלאומי ותקנה 1 לתקנות, קרי העדר הפעולה האקטיבית, רלוונטי גם לטענות התובעות בענין סעיף 287(3) לחוק הביטוח הלאומי.

 

7. סוף דבר – התביעה נדחית.

 

8. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

 

9. ניתן לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום, ד' אב תשע"ד, (31 ביולי31 יולי 2014), בהעדר הצדדים.
נציג ציבור (עובדים)		יעקבס אורית, שופטת		נציג ציבור (מעסיקים)