עב"ל 925-05-15 ככלל, לא ניתן להגיש ראיות נוספות בשלב הערעור

 

 

בית הדין הארצי לעבודה                                           עב"ל 925-05-15

 

 

 

יעקב כהן (המערער)  
נגד  
המוסד לביטוח לאומי (המשיב)  

 

 

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' רוית בר ניב

 

 

מיני-רציו:

* ביה"ד הארצי דחה את בקשת המערער להעביר למומחה הרפואי שמונה בביה"ד קמא מסמכים רפואיים, שכן היה עליו להמציאם בהליך קמא ואין מקום בנסיבות העניין לאפשר עריכת "מקצה שיפורים" בשלב הערעור; עם זאת, בנוגע לממצאי בדיקות המאוחרים למועד מכתב הדחייה של המשיב ולמתן חוות דעת המומחה, אשר לא נבחנו על ידם, רשאי המערער להגיש תביעה חדשה למשיב.

* עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי

* עבודה – בית-הדין לעבודה – ראיות

* עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים

.

המערער עבד במפעלי תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (פרוטרום) במשך 26 שנים בתפקידים שונים. במסגרת עבודתו, היה חשוף לחומרים שונים. במסגרת תביעת המערער להכיר בליקויים שונים כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, מונה בתיק מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית (להלן: המומחה) לבחינת הקשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקויים עליהם הוא מלין. המומחה קבע כי לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקויים מהם הוא סובל, בסבירות של מעל 50%. ביה"ד האזורי דחה את תביעת המערער ומכאן הערעור.

.

בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת השופטים ר' רוזנפלד, א' איטח ונציגות הציבור י' רון, ר' בר ניב) דחה את הערעור ופסק כי:

בקשת המערער להעביר למומחה את המסמכים הרפואיים שצירף, נדחתה. המערער מאשר כי לא המציא תיעוד רפואי לעניין הליקויים הנטענים על ידו, תיעוד שהיה עליו להמציא במסגרת ההליך בביה"ד האזורי, והוא מבקש לעשות זאת כעת בשלב הערעור. זאת, למרות שבמסגרת ההליך בביה"ד האזורי עלה במפורש עניין החסר בתיעוד רפואי בתיקיו הרפואיים של המערער בנוגע לליקויים הרפואיים השונים שנטענו. ביה"ד האזורי אף איפשר למערער להציג תיעוד רפואי בהתייחס לליקויים הנטענים, אולם המערער לא המציא תיעוד רפואי.

ככלל, אין מקום לאפשר התנהלות כזו של בעל דין. משעלה החסר בתיעוד הרפואי במפורש במהלך ההליך בביה"ד האזורי, היה על המערער לפעול בשקידה סבירה ולהמציא את התיעוד הרפואי הרלוונטי בשלב שאלות ההבהרה, ואין לאפשר עריכת "מקצה שיפורים" בשלב הערעור, והצגת תיעוד רפואי, שהוא במהותו ראיות נוספות, שיכול היה המערער להגיש בביה"ד האזורי. אמנם, נוכח העובדה שמדובר בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, ביה"ד נוהג גמישות בסדרי הדין ובראיות, ולעתים מאפשר בשלב הערעור הצגת מסמכים רפואיים נוספים למומחה. הדבר נעשה עת הייתה סיבה מוצדקת לאי הצגת המסמך הרפואי לפני מומחה ביה"ד, או שמדובר במסמך שיש לו משמעות רבה. אולם, אין לפרש גמישות זו כהיתר למבוטח שלא להגיש ראיות, לרבות תיעוד רפואי, בהליך בביה"ד האזורי, תוך הסתמכות על כך שניתן יהיה לערוך "מקצה שיפורים" בשלב הערעור, ולהגיש ראיות נוספות שניתן היה להגישן בהליך בביה"ד האזורי בשלב ההוכחות, או לכל המאוחר בשלב הפניית שאלות ההבהרה למומחה.

מאידך, הממצאים בבדיקת הקולונוסקופיה והכליות, מאוחרים להגשת תביעת המערער למשיב ולהגשת התביעה לביה"ד האזורי, ואף מאוחרים למתן חוות דעת המומחה. נוכח האמור, ליקויים אלה לא נבחנו על ידי המשיב והמומחה בביה"ד האזורי. בנוגע לליקויים אלה יגיש המערער תחילה תביעה למשיב, וככל שתביעתו תידחה, יוכל להגיש תביעה על החלטה זו לביה"ד האזורי. ודוק, גם אם הליקויים לא היו קיימים בתקופת עבודתו של המערער, אין בכך כדי לשלול על הסף את הקשר הסיבתי בינם לבין תנאי עבודתו של המערער, שכן אפשר כי לליקויים אלה תקופת חביון ארוכה. שאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין תנאי עבודתו של המערער היא שאלה רפואית, שצריכה להתברר תחילה על ידי המשיב ולאחר מכן על ידי ביה"ד האזורי, ככל שיוגש ערעור על ההחלטה.

 

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:

  1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי העובדים מר מאיר בוחבוט ומר פסח דוד; ב"ל 2471-04-13), [פורסם בנבו], שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקויים שונים כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה.

 

ההליך בבית הדין האזורי:

  1. המערער יליד שנת 1957, עבד במפעלי תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (פרוטרום) מיוני 1978 עד שנת 2004 בתפקידים שונים. במסגרת עבודתו, היה חשוף לחומרים שונים.
  2. בבית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסכמה כי ימונה מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית לבחינת הקשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקויים עליהם הוא מלין – כבד שומני והפרעה בתפקודי הכבד, גסטרו, אובדן שיניים והרס חניכיים, הפרעות בשיווי משקל – ורטיגו, רעד בגפיים עליונות וכאבי עצמות מפושטים.
  3. בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר ייבגני לייקין מומחה בתחום רפואה תעסוקתית. בהחלטת בית הדין האזורי פורטו הן החומרים להם היה חשוף המערער והן תהליכי העבודה. כמו כן הועברו למומחה הרפואי חוות דעת של מהנדס ראובן וקס לעניין תהליכי ייצור וגורמי סיכון במקום עבודתו של המערער; חוות דעת מומחה של ד"ר יהושע גושן מומחה לרפואה תעסוקתית לעניין גורמי סיכון תעסוקתי במקום עבודתו של המערער; חוות דעת מומחה של ד"ר יהושע גושן וד"ר אליהו טל באשר לקביעת דרגת נכותו של המערער. בהקשר לשתי חוות הדעת של ד"ר יהושע גושן נציין כי הן הוגשו במסגרת תביעת נזיקין שהגישה קבוצת עובדים במקום עבודתו של המערער, אשר הגיעה לסיומה בפשרה. לדברי ב"כ המערער במסגרת הדיון המוקדם בבית הדין האזורי, חלקו של המערער באותה פשרה היה 150,000 ₪.
  4. חוות דעת המומחה הרפואי: בפתח חוות דעתו ציין המומחה הרפואי כי לא מצא בתיקו הרפואי של המערער איזכור או דיווח בעניין חוסר שיווי משקל או ורטיגו, רעד בגפיים העליונות, כאבי עצמות מפושטים, או אבדן שיניים והרס חניכיים. המומחה הוסיף כי אינו יכול להתייחס לטענת המערער בדבר מחלת "גסטרו" כיוון שאין מדובר בשם של מחלה או תסמונת מוכרת בעולם הרפואה. המומחה הרפואי ציין כי ליקויים אלה פורטו אמנם בחוות דעתם של ד"ר יהושע גושן ושל ד"ר אליהו טל, אך זאת "ללא כל ביסוס קליני עובדתי ואף ללא ממצאי בדיקה גופנית, אשר פרטיה כלל לא נרשמו בחוות הדעת".

עוד קבע המומחה כי למערער רקע בריאותי הכולל השמנה, עודף שומנים בדם יחד עם סכרת מסוג 2, אשר ניתן למצוא לה תיעוד בבדיקות מעבדה כבר משנת 1995. לדעת המומחה, "ככלל התמונה מתאימה לתסמונת מטבולית ידועה, אשר סיבותיה הן שילוב השפעה גנטית מולדת עם הרגלי תזונה ואורח חיים ללא קשר לחשיפות טוקסיות במקום העבודה". לבסוף קבע המומחה כי "סוגיית האבחנה של התסמונת 'כבד שומני' אצל התובע אינה חד משמעית, אך היעדר שינויים אופייניים בבדיקות מעבדה וב- US של הכבד בשתי בדיקות אחרונות לדאבוני מעמידה את האבחנה בספק רב. בכל מקרה, לא מצאתי עדות עובדתית לקיום פגיעה טוקסית של רעלני כבד, אליהם נחשף התובע במקום עבודתו". על יסוד כל אלה, קבע המומחה הרפואי כי לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקויים מהם הוא סובל, בסבירות של מעל 50%.

  1. תשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה: המערער ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה. במסגרת שאלות ההבהרה ביקש המערער לקבל מהמומחה הרפואי התייחסות לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמו. בית הדין האזורי קבע (החלטה מיום 23.7.2014) כי "באשר לליקויים שהמומחה קבע שלא מצא להם עדויות בחומר הרפואי – אין טעם בהפניית שאלות אלה, ככל שהתובע לא יפנה לרישומים רפואיים המתעדים ליקויים אלה". בהמשך לכך, נתבקש המערער להמציא את הרישומים הרפואיים עליהם הוא מתבסס בשאלותיו בדבר הליקויים הרפואיים. לאחר שהמערער לא המציא מסמכים רפואיים נוספים, נשלחה אל המומחה הרפואי החלטה ובה שאלות הבהרה (החלטה מיום 19.10.2014). בתשובותיו לשאלות ההבהרה התייחס המומחה הרפואי בפירוט רב לליקוי של כבד שומני, וחזר על קביעתו כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין ליקוי זה; המומחה הרפואי שב וציין כי אין בחומר הרפואי "עדות ללקוי כלשהו בוושט, בקיבה או במעיים", וכי רישומים רפואיים אליהם הופנה בשאלות ההבהרה מתייחסים לכתם לידה מולד ולשפעת. בהתייחס לחוות דעתו (הכללית) של ד"ר גושן ציין המומחה הרפואי כי הוא מסכים עקרונית עם הרשימה שפורטה בחוות דעתו של ד"ר גושן, שבה פורטו כל הכימיקלים אשר נעשה בהם שימוש במקום עבודתו של המערער והסיכונים הבריאותיים הטמונים בהם, אולם ציין כי בחוות הדעת אין התייחסות לחשיפתו של המערער לגורם סיכון זה או אחר או לפגיעות גופניות שנגרמו למערער בפועל כתוצאה מחשיפה זו, וגם בתיק הרפואי שהוצג לפניו אין כל עדות לפגיעות מסוג אלה.
  2. בית הדין האזורי דחה את בקשתו של המערער למנות מומחה רפואי אחר או לחלופין מומחה רפואי נוסף (החלטה מיום 11.12.2014). בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה הרפואי נדחתה, בעיקר מהטעם כי המערער לא הציג רישומים רפואיים שבהם מתועדים הליקויים הרפואיים שבקשר אליהם נתבקש המומחה להשיב על שאלות הבהרה.
  3. בפסק הדין מושא הערעור דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי. להלן, נביא את עיקרי קביעותיו:
    • בית הדין האזורי דחה את טענת המערער כי המומחה הרפואי שלל עובדתית את עצם חשיפת המערער לחומרים המאוזכרים בחוות הדעת מטעם המערער ובהחלטת המינוי, וקבע כי המומחה הרפואי סרק בפירוט בחוות דעתו את החומרים אליהם נחשף המערער, את אופן החשיפה ומשכה, באופן העולה בקנה אחד עם החלטת המינוי, אולם הסביר כי חרף חשיפה תעסוקתית זו לא מצא ביסוס לחלק ניכר מהליקויים הרפואיים שהמערער טען להם.
    • מסיכומי המערער עולה כי הוא אינו חולק על כך שאין תיעוד רפואי המצביע על כך שהוא סובל מהליקויים שלגביהם המומחה הרפואי ציין כי אין תיעוד רפואי, ומכל מקום הוא לא היפנה לרישומים כאלו, ואף במסגרת שאלות ההבהרה לא הוגשו בפני המומחה רישומים רפואיים התומכים בטענות המערער בקשר לליקויים אלה.
    • באשר לסוגיית "הכבד השומני" קבע המומחה הרפואי כי מהחומר הרפואי עולה כי לא נמצאה "עדות עובדתית לקיום פגיעה טוקסית של רעלני כבד, אליהם נחשף התובע במקום עבודתו", קביעה המעידה כי המומחה הרפואי אינו מתעלם ו/או שולל את עצם חשיפת המערער לחומרים במקום עבודתו, אך אינו מוצא אסמכתא רפואית ל"פגיעה טוקסית" מהם.
    • אין טעם המצדיק העדפת חוות דעת המומחים מטעם המערער, על פני חוות דעתו האובייקטיבית של מומחה בית הדין. חוות הדעת שהמציא המערער הן כלליות, ואין בהן הפנייה לנתונים העולים מכרטיסיו הרפואיים של המערער או התייחסות לממצאי בדיקות קליניות כלשהן. בנסיבות המקרה, אין גם מקום להורות למומחה הרפואי לערוך למערער בדיקה קלינית. ראשית, בהתאם להנחיות בדבר מינוי מומחה רפואי, עריכת בדיקה קלינית נתונה לשיקול דעתו המקצועי הרפואי של המומחה הרפואי, וחזקה על המומחה שאם היה רואה צורך בבדיקת המערער היה מבקש לעשות כן ביוזמתו. שנית, מעבר לכך, לא ברורה התועלת שתצמח מבדיקת המערער בידי המומחה, שכן חלק ניכר מהליקויים הנטענים (גסטרו, כבד שומני, והפרעה בתפקודי הכבד) הם ליקויים שאינם נראים לעין.

 

הליך הערעור:

  1. בהודעת הערעור טען המערער כי הציג חוות דעת מנומקות ומפורטות לפני בית הדין האזורי והמומחה הרפואי מטעם בית הדין, שבהם פירוט החומרים המסוכנים להם נחשפו עובדי המפעל שבו הועסק המערער, תיאור תהליכי העבודה והקשר בין החומרים אליהם נחשף המערער לבין מחלות שונות. בחוות דעת נוספת הובהר והוסבר הקשר הסיבתי בין מחלות המערער לבין החשיפה התעסוקתית, ועל פי חוות דעת זו נותרה למערער נכות רפואית משוקללת של 68%, וכן הוחלט על הפעלת תקנה 15. חוות דעת זו מבוססת על בדיקה והתרשמות ישירה מהמערער, בדיקה ושאלון רפואי תעסוקתי. מחוות דעתו של המומחה הרפואי עולה כי הוא שלל עובדתית את עצם החשיפה לחומרים המוזכרים בחוות הדעת, ובנוסף שלל את הליקויים מהם סובל המערער על פי חוות דעתו של ד"ר גושן. נוכח האמור, המומחה הרפואי חרג מהתשתית העובדתית המוסכמת, שכן שלל את עצם החשיפה לחומרים המוזכרים בחוות הדעת, ולא את הקשר האפשרי בין החשיפה לבין מחלותיו של המערער. לאור האמור, עתר המערער כי בית הדין יקבל את הערעור ויכיר בליקויים מהם סובל המערער כ"פגיעה בעבודה", ולחלופין ימנה מומחה רפואי אחר או נוסף.

 

  1. במסגרת הדיון בקדם ערעור הצהיר ב"כ המערער כך

"הואיל ובפני המומחה מטעם בית הדין לא עמדו מסמכים רפואיים המוכיחים [בפרוטוקול נכתב בטעות "המומחים") את הטענות למחלות שנטענו ולכן חוות הדעת שאיננה שוללת קשר ואינה קושרת קשר ואינה דנה בקשר בשל העדר מסמכים המוכיחים מצב רפואי נטען, היה והתובע ימציא מסמכים רפואיים שיוכיחו את רשימת המחלות שהועלו בהליך זה, ושמהמסמכים יעלה כי המחלות הנטענות היו קיימות בזמנים הרלוונטיים, כי אז יוכל להגיש תביעה חדשה תוך שנה מהיום.

לאור דברי בית הדין, אני מסכים כי ככל שלא יומצאו מסמכים רפואיים תוך 90 יום הערעור יימחק".

 

  1. אחר זאת, המציא המערער מסמכים רפואיים כמפורט להלן:
    • אישור מאת רופאת משפחה מיום 14.4.2016 שבו פורט כי המערער סובל מליקויים שונים (עודף משקל, סוכרת, לחץ דם גבוה, שומנים גבוהים בדם, כאבי גב עם שינויים ניווניים בחוליות); המערער עבר בירור כאבי בטן, כולל בדיקת כירורג אורולוג, CT בטן ב- 2014 עם תשובה umbilitical hernia , bilateral ingvinal hernia; ביום 27.5.2015 המערער עבר קולונסקופיה עם כריתה של שלושה פוליפים, ונמצא במעקב גסטרואנטרולוג ותוכנית של קולונסקופיה חוזרת; באקו בטן וכליות נמצא בכליה שמאלית angiomyolypoma – במעקב; נשלח לבירור אורתופדי עקב כאבים בכפות ידיים בחשד ל- carpal tunneal syndrom; בטיפול ומעקב מרפאה קבוע.
    • סיכום רפואי ובו פורטו אבחנות שונות מתיקו הרפואי של המערער, לרבות המועדים של האבחנות.
    • אישור רופא שיניים מיום 18.4.2016 שלפיו המערער מטופל במרפאה במשך מספר שנים, וכי עקב הרס ועששת נרחבת עבר עקירות, טיפולי שורש ושתלים הן בשנת 2010 והן בשנת 2011.

המערער עתר כי התיק יוחזר למומחה הרפואי בצירוף החומר הרפואי הנוסף, על מנת שהמומחה הרפואי יבדוק האם יש מקום לשינוי במסקנותיו.

  1. המוסד לביטוח לאומי הודיע כי הוא מתנגד להעביר למומחה רפואי את המסמכים הרפואיים שהמציא המערער במצורף להודעתו מנימוקים אלה:
    • אין במסמכים שצורפו עדות קלינית לליקויים השונים להם טען המערער.
    • מהמסמכים הרפואיים שצורפו לא עולה כי הליקויים השונים להם טען המערער היו קיימים בתקופה הרלוונטית לתביעה, תקופת עבודתו של המערער בפרוטארום, דהיינו בשנים 1978 עד 2004.
    • גם מהמסמך הכללי אותו המציא המערער מרופא השיניים (לא הומצא כל תיק המערער) לא עולה כי המערער מטופל שם בשל חשיפתו לחומרים בעבודתו בחברת פרוטארום בשנים 1978 – 2004, ואפשר שמדובר בטיפול שיניים שוטף.
    • המוסד מתנגד להצעת המערער שהועלתה בדיון כי באשר לליקויים הרפואיים להם טען המערער ימציא המערער מסמכים רפואיים נוספים בעתיד, ויכול להגיש תביעה חדשה בנוגע אליהם, וזאת תוך שנה מיום המצאת המסמכים. המוסד שומר על זכותו לטעון כנגד כך להתיישנות ו/או שיהוי ו/או מעשה בית הדין וכל טענה אחרת העומדת למוסד על פי חוק.

 

הכרעה:

  1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו סבורים כי אין מקום להיעתר לבקשתו של המערער להעביר למומחה הרפואי את המסמכים הרפואיים שצירף המערער, ודין הערעור להידחות. עם זאת, בכל הנוגע לממצאים בבדיקת הקולונסקופיה ובכליות, שעל פני הדברים הם מאוחרים  למועד מכתב הדחייה של המוסד לביטוח לאומי ולמועד מתן חוות דעתו של המומחה הרפואי בהליך בבית הדין האזורי, וכפועל יוצא מכך לא נבחנו על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל ידי בית הדין האזורי, רשאי המערער להגיש תביעה חדשה למוסד לביטוח לאומי. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
  2. כעולה מדברי ב"כ המערער במסגרת קדם ערעור, המערער מאשר כי לא המציא תיעוד רפואי לעניין הליקויים השונים הנטענים על ידו, תיעוד שהיה עליו להמציא במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, והוא מבקש לעשות זאת כעת בשלב הערעור. זאת, למרות שבמסגרת ההליך בבית הדין האזורי עלה באופן מפורש וברור עניין החסר בתיעוד רפואי בתיקיו הרפואיים של המערער בנוגע לליקויים הרפואיים השונים שנטענו על ידו. בית הדין האזורי אף איפשר למערער בשתי החלטות להציג תיעוד רפואי בהתייחס לליקויים השונים שנטענו על ידו, אולם המערער בחר שלא לממש את ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית הדין האזורי ולא המציא תיעוד רפואי.
  3. לדעתנו, ככלל, אין מקום לאפשר התנהלות כזו של בעל דין. משעלה החסר בתיעוד הרפואי במפורש במהלך ההליך בבית הדין האזורי, היה על המערער לפעול בשקידה סבירה ולהמציא את התיעוד הרפואי הרלוונטי בשלב שאלות ההבהרה, ואין לאפשר עריכת "מקצה שיפורים" בשלב הערעור, והצגת תיעוד רפואי, שהוא במהותו ראיות נוספות, שיכול היה המערער להגיש בבית הדין האזורי. אכן, נוכח העובדה שמדובר בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי בית הדין זה נוהג גמישות בסדרי הדין ובראיות, ולעתים מאפשר בשלב הערעור הצגת מסמכים רפואים נוספים למומחה הרפואי. הדבר נעשה עת הייתה סיבה מוצדקת לאי הצגת המסמך הרפואי לפני מומחה בית הדין, או שמדובר במסמך שיש לו משמעות רבה. אולם, אין לפרש גמישות זו כהיתר למבוטח שלא להגיש ראיות, לרבות תיעוד רפואי, בהליך בבית הדין האזורי, תוך הסתמכות על כך שניתן יהיה לערוך "מקצה שיפורים" בשלב הערעור, ולהגיש ראיות נוספות שניתן היה להגישן בהליך בבית הדין האזורי בשלב ההוכחות, או לכל המאוחר בשלב הפניית שאלות ההבהרה למומחה הרפואי.
  4. בכל הנוגע לממצאים בבדיקת הקולונסקופיה והכליות: על פי האמור באישור הרפואי, מדובר בממצאים מאוחרים להגשת תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי ולהגשת התביעה לבית הדין האזורי, ואף מאוחרים למתן חוות דעתו של המומחה הרפואי. נוכח האמור, מטבע הדברים ליקויים אלה לא נבחנו על ידי המוסד לביטוח לאומי והמומחה הרפואי בבית הדין האזורי. סדר הדברים הנכון הוא כי בנוגע לליקויים אלה יגיש המערער תחילה תביעה למוסד לביטוח לאומי, וככל שתביעתו תידחה – יוכל להגיש תביעה על החלטה זו לבית הדין האזורי. נציין, כי גם אם הליקויים לא היו קיימים בתקופת עבודתו של המערער (1978 – 2004) אין בכך כדי לשלול על הסף את הקשר הסיבתי בינם לבין תנאי עבודתו של המערער, שכן אפשר כי לליקויים אלה תקופת חביון ארוכה. שאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין תנאי עבודתו של המערער היא שאלה רפואית, שצריכה להתברר במסלול הנכון – תחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן על ידי בית הדין האזורי, ככל שיוגש ערעור על ההחלטה.
  5. סוף דבר – בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל הערעור נדחה.
  6. לפנים משורת דין, אין צו להוצאות בערעור.

 

 

 

ניתן היום, כ"ה בחשון תשע"ח ( 14 בנובמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

 

 

רונית רוזנפלד,

שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן,

שופטת

אילן איטח,

שופט

 

 

גברת יעל רון,

נציגת ציבור (עובדים)

 

 

גברת רוית ברניב,

נציגת ציבור (מעסיקים)