בל 6152/09 התקף לב של עורך דין הוכר כפגיעה בעבודה

 

 
 בל 6152/09
 
בפני כב' השופטת אורנית אגסי

נ.צ. גב' רחל הרצוג

תובע פלוני

ע"י ב"כ עו"ד מירב אפרים

נגד
נתבע בטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

 

  1. לפנינו תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין אוטם בשריר הלב, לאחר שבקשת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע), מהטעם שלא הוכח כי אירע לתובע אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב עבודתו כעורך דין.
  2. להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מן הראיות שהובאו בפנינו:

א.         התובע, יליד 1972, בעת הרלבנטית לכתב התביעה היה עו"ד עצמאי.

ב.                  ביום 27-28.8.08 התקיים ויכוח בין התובע לבין שותפתו לניהול המשרד. (להלן: האירוע)    בהחלטת בית המשפט מיום 5.4.11 הוכר כאירוע חריג בעבודה.

ג.          ביום 29.7.08 התעורר התובע משנתו עם כאבים חזקים בחזה ויד שמאל בהמשך אותו בוקר לאחר שחש קוצר נשימה הובהל התובע למר"מ ומשם הועבר לבית החולים.

ד.         התובע היה באי כושר מיום 30.7.08 עד ליום 30.11.08.

 

  1. גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם עבר התובע, במועד הנטען, אירוע חריג ופתאומי במהלך עבודתו, שהביאו לידי אירוע לבבי. והאם זו "פגיעה בעבודה", כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן "החוק").
  2. בכתב ההגנה טען הנתבע כי לתובע לא אירעה תאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק, וכי אין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לעבודתו. לחלופין, טען הנתבע, שהשפעת העבודה על בוא האוטם פחותה מהשפעת גורמים אחרים.

— סוף עמוד 1 —

  1. בדיון בפנינו, ביום 19.9.10 נחקרו מטעם התובע, התובע עצמו, רינת ז'אן-פרגן, אשתו של התובע, ענת מלינבוים עו"ד ששכרה חדר בעת האירוע במשרדו של התובע.
  2. במהלך הדיונים הוגשו לבית הדין מסמכים כדלקמן: מטעם התובע הוגשו מסמכים רפואיים ודו"ח חקירה שנערכה לו ע"י נציג הנתבע ביום 3.3.09. מטעם הנתבע הוגש דו"ח חקירה של עו"ד כרמל דגן, שנערכה ביום 3.3.09 ע"י נציג הנתבע.
  3. בסיום שמיעת העדויות, ולאחר שהצדדים סיכמו עמדתם, נתן בית הדין, ביום 5.4.11, החלטה, בה קיבל את גירסת התובע לעניין קרות האירועים במהלך 27-28.7.08, ולעניין הגדרת האירוע, כאירוע חריג, במידה המצדיקה המשך ההליך על דרך של מינוי מומחה רפואי.
  4. בהחלטה מיום 28.2.2005, מינה בית הדין, כמומחה רפואי, את ד"ר אילן מיטס, מומחה לקרדיולוגיה, סגן מנהל מחלקה לב, בבית חולים איכילוב, על מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של התובע. להחלטה זו צורף תיקו הרפואי של התובע, כמו גם החלטת בית הדין מיום 21.2.2005.
  5. שאלות בית הדין שהופנו למומחה הרפואי הן כדלקמן:

"א.      האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע לבין האירוע הלבבי שאובחן אצל התובע ביום 29.7.08.

ב.        אם ייקבע כי אכן קיים קשר סיבתי, האם השפעת האירוע על בוא האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים לתובע בטרם לקה במחלה/ אוטם ואשר עליהם ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי שצורף להחלטה.

ג.        האם ניתן לומר שהאירוע בעבודתו של התובע שהתרחש לכל המאוחר ביום 27.7.08, או השיחה עם עו"ד מלינבלום מיום 28.7.08 החישו את הופעת האוטם כך, שאלמלא האירוע הנ"ל, ייתכן שבוא האוטם היה מופיע מאוחר יותר, או שלא היה מופיע כלל."

  1. בתשובה לשאלות בית הדין, השיב המומחה הרפואי בחוות דעתו מיום 24.8.11, כדלקמן:

"מדובר בגבר צעיר בן 36 ביום האירוע. בעקבות אירוע חריג בעבודה התפתח אוטם מזערי.

מבחינת לוח הזמנים, קיימת אפשרות לקשר סיבתי בין האירוע לאוטם. אמנם המדובר בקיום גורמי סיכון נכבדים למחלה כלילית, אך הצינתור הצביע על מחלה כלילית רמה נמוכה יחסית: מחלת כלי דם

— סוף עמוד 2 —

אחד בלבד- העורק המקיף- עם הצרות 50%-70% הנחשבת כלא חמורה.

בהתחשב בעובדה, שקיים קשר הדוק מבחינת לוח הזמנים בין האירוע בעבודה והאוטם, העדר תלונות קרדיאליות קודמות וקיום של מחלה כלילית מוגבלת- אני סבור כי תרומת האירוע בעבודה לאוטם עולה על זו של המחלה הכלילית. יתכן, שאילולא האירוע בעבודה, האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר, או שלא היה מופיע כלל.

אי לכך, השפעת האירועים בעבודה היתה דומיננטית לעצם הופעת האוטם ולמועד שבו הוא הופיע.

תשובות לשאלות בה"ד

א. קרוב לודאי שקיים קשר בין האירוע בעבודה לבין הופעת אוטם בשריר הלב.

ב. לאירועים השפעה דומיננטית להופעת האוטם וזאת על פי הכרונולוגיה, העדר תלונות קרדיולוגיות קודמות ומחלה כלילית מוגבלת יחסית, הצרות בעורק כלילי אחד בלבד של 50%-70%.

ג. על אף שאין זה בטוח, יתכן שהאירועים בעבודה גרמו לעיתוי האוטם ביום בו הופיע. יתכן שאילולא האירועים, האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר או לא מופיע כלל."

  1. בהחלטה מיום 19.1.12 הועברה למומחה שאלת הבהרה, ובה הוא נתבקש להתייחס לחוות הדעת של פרופ' קרן, שהוגשה לבית הדין ע"י התובע, ובאשר למידת הסבירות כי האירוע החריג שימש כמנגנון הדק להופעת האוטם, במועד בו הופיע.

 

  1. תשובת המומחה הרפואי לשאלת ההבהרה (מיום 8.2.12) היא כדלקמן:

"כפי שציינתי בחוות דעתי מיום 24.8.11, אני רואה באירועים בעבודה במקרה הנדון את הגורם הדומיננטי בהתפתחות האוטם.

אני מסכים בהחלט לחוות דעתו של פרופ. קרן, שראה באירועים בעבודה טריגר סביר להופעת האוטם, וזאת נוכח מחלה טרשתית ברמה נמוכה אצל התובע. "

  1. התובע טוען בסיכומיו, כי בהתאם לחוות הדעת של פרופ' קרן ושל ד"ר מיטס יש לקבל את התביעה. התובע הפנה לפסקי דין מהם עולה מדיניות בית הדין היא להכריע בשאלות רפואיות על סמך חוות הדעת הרפואיות שהם ניטרליות ואינן מקבלות את שכרם מאחד הצדדים.
  2. בסיכומיו חזר הנתבע על טענותיו מהסיכומים שהוגשו בשאלת קיום האירוע חריג, וטען כי כיוון שלא נערך דיון בטענותיו בהחלטה מיום 5.4.11 יש לדון בהם בשלב זה.

— סוף עמוד 3 —

עוד טען הנתבע כי קביעותיו של המומחה אינן ברורות ואינן מרימות את הנטל ההוכחה לקשר סיבתי. דבריו של המומחה "אם אכן היה אוטם שריר הלב", וניסוח מסקנותיו, מלמדות כי קביעתו אינה בוררה וחד משמעית ואינה עומדת ברף הנדרש להוכחת קשר סיבתי.

דיון והכרעה

  1. ראשית באשר להתקיימותו של האירוע החריג, ההחלטה מיום 5.4.11 נומקה ובוססה על מכלול העובדות והעדויות שנשמעו ואין מקום לחזור ממנה. לדעת בית הדין עלה בידו של התובע להוכיח כי התקיים ויכוח בין התובע לשותפתו לניהול המשרד, בסמיכות זמנים להתחלת הכאבים בחזה ויש לראות בויכוח שהתקיים כאירוע חריג ויוצא דופן בעבודה.
  2. בפסק דין עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי נ. דוד מכלוביץ, עבודה ארצי כרך לג' , (88) אשר ניתן ביום 16.1.03 פירט כב' הנשיא אדלר את הרקע הרפואי למחלת לב ואוטם שריר הלב ובחינתם אל מול סעיף 79, 83 לחוק הביטוח הלאומי ופורט בהרחבה את תורת הגורם המשרה (זרז) (TRIGGER) ואומר כדלקמן:

”על פי תורה זו, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית אשר בסופו של דבר – כך ברוב המקרים – וללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם בשריר הלב. אולם, לעתים, ניתן לקשור בין "אירוע חריג" בעבודה, כגון:דחק נפשי בלתי רגיל או מאמץ גופני בלתי רגיל, שהוא "הגורם המשרה", לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע. הווה אומר, שהארוע בעבודה מוגדר כ"עובדה תאונתית" הגורמת ל"פגיעה".

תורת הגורם המשרה ישימה, בעיקר, למקרים בהם האוטם מתפתח תוך דקות או שעות, ובמקרים לא רבים תוך מספר ימים וכתוצאה, כאמור, באירוע חריג או מאמץ בלתי רגיל. במקרים מעין אלה, נוסף על ההתפתחות הטבעית של מחלת הלב המסתיימת באוטם, הגורמים המכונים "גורמים משרים" (TRIGGERS) עשויים להחיש את הופעת האוטם. נדגיש, כי הגורם המשרה אינו הסיבה לקיומה של מחלת הלב ובדרך כלל, הוא תורם תרומה מזערית בלבד, להופעת האוטם. אף על פי כן, יתכנו מקרים בהם הגורם המשרה הווה נדבך חשוב בהופעת האוטם וסביר להניח, שבלעדיו לא היה המבוטח לוקה באוטם, לפחות למשך תקופה מסוימת.

מחקרים רפואיים מצביעים על כך שבחיי היום יום של אדם, וללא קשר לחיי העבודה, ישנם גורמים משרים העשויים להחיש הופעת אוטם בשיר הלב, וביניהם:

— סוף עמוד 4 —

(1) אירוע חריג – דחק נפשי בלתי רגיל; (2) אירוע חריג – מאמץ פיזי בלתי רגיל;…

עם זאת, כאמור לעיל, יתכנו גורמי משרה הקשורים בעבודה והיכולים לתרום לעיתוי הופעת האוטם. אולם, ככל שמחלת הלב של המבוטח מתקדמת יותר, כך קטן חלקו של הגורם המשרה בהופעת האוטם.

בהמשך פסק דין זה קובע הנשיא את תפקידו של בית הדין ותפקידו של המומחה הרפואי כדלקמן:

"על מנת שאוטם יוכר כ"תאונת עבודה? כמשמעה בחוק, יש לזהות גורם משרה בעבודה, קרי, הארוע החריג, אשר הוביל להופעת האוטם… יש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין הארוע לבין הופעת האוטם. ככל שקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין הופעת האוטם. המבחן המשפטי לצורך כך קבוע בסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי

      חלוקת העבודה בין בית הדין לבין המומחה הרפואי היא כדלקמן:

      השלב הראשון בית הדין קובע את עובדות המקרה האם ארע ארוע חריג. לאחר מכן ממונה מומחה רפואי בשלב השני, המומחה הרפואי מחוות דעתו אם קיים קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הופעת האוטם. ואם תשובת המומחה חיובית, על המומחה לחוות דעתו בשאלה האם השפעת הגורם המשרה – הארוע בעבודה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים"… לחוו"ד של המומחה ינתן משקל רב על ידי בית הדין, בבואו לקבוע אם עלה בידי המוסד להוכיח את הדרוש עפ"י הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי.".

  1. בענייננו, קבע המומחה מטעם בית הדין כי מתקיים קשר סיבתי בין האירוע להתפרצות האוטם בשריר הלב. בחוות דעתו נכתב "קרוב לודאי שקיים קשר בין האירוע בעבודה לבין הופעת אוטם בשריר הלב" ובתשובה לשאלות ההבהרה נכתב "כפי שציינתי בחוות דעתי מיום 24.8.11, אני רואה באירועים בעבודה במקרה הנדון את הגורם הדומיננטי בהתפתחות האוטם."

חוות הדעת של המומחה בענייניו נהירה וברורה, הגם שלא נשלל כל קשר להשפעה של גורמי סיכון נוספים, מלבד האירוע, על התפתחות האוטם קבע מומחה בצורה נחרצת כי השפעת האירוע הייתה גדולה יותר מהשפעת מחלת הרקע של התובע. ובלשונו:

"אני סבור כי תרומת האירוע בעבודה לאוטם עולה על זו של המחלה הכלילית…

לאירועים השפעה דומיננטית להופעת האוטם וזאת על פי הכרונולוגיה, העדר תלונות קרדיולוגיות קודמות ומחלה כלילית מוגבלת יחסית, הצרות בעורק כלילי אחד בלבד של 50%-70%."

— סוף עמוד 5 —

 

  1. בפסיקה נקבע כי משמינה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיתן חוות דעתו למקרה שבפניו, יש לתת לחוות הדעת משקל מכריע. (דב"ע לו- 4-0 המוסד לביטוח לאומי נגד מרדכי מחבוב, פד"ע ז' 372, בעמ' 369 ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ' מונטי רבי ואח', תקדין עליון 90(2), 532, 533).

וכלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית-הדין-לפסיקה. הפוסק הוא בית-הדין וחוות הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, אך הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל אף חוות דעת כזאת היא בבחינת "ראיות" ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין, לבין חוות הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374, 382-383).

  1. באשר לטענת הנתבע כי מילים כמו "היתכנות" ו"סבירות" מביאות למסקנה כי אין קשר סיבתי ברור וחד משמעי. נפסק בעב"ל 106/07 דורית גלס נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.5.07) כי אין לשלול את טענת הקשר הסיבתי בגלל לשון שאינה נחרצת, ובלשונו:

מנגד, אין לקבל את טענתו הגורפת של המוסד לפיה בכל מקרה בו המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי "עלול", "יתכן ש" או "אין לשלול" קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב. יש לבחון בכל מקרה את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים בו נעשה שימוש בביטויים "יתכן ש.." ו"עלול ש..", העניין העומד להכרעת בית הדין ומכלול נסיבות המקרה….

  1. נסיבות המקרה בו המדובר באדם צעיר ללא אבחנה קודמת של מחלת לב וסמיכות הזמנים, בין 36-40 שעות לפני האירוע לכל היותר, מחזקים את המסקנה כי קיים קשר בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם בשריר הלב וכי השפעתו של האירוע משמעותית ביותר.

גם המומחה ציין בחות דעתו כי:

"בהתחשב בעובדה, שקיים קשר הדוק מבחינת לוח הזמנים בין האירוע בעבודה והאוטם, העדר תלונות קרדיאליות קודמות וקיום של מחלה כלילית מוגבלת- אני סבור כי תרומת האירוע בעבודה לאוטם עולה על זו של המחלה הכלילית."

— סוף עמוד 6 —

  1. כללו של דבר, דעתנו היא כי ממכלול העובדות והחומר הרפואי שהובא בפנינו בתיק ולאור חוות דעתו המנומקת של ד"ר מיטס עולה המסקנה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג להתפרצות האוטם בשריר הלב, וכי השפעת האירוע החריג על התפרצות האוטם גדולה מהשפעת גורמים אחרים ברקע של התובע.
  2. על פי סעיף 83 לחוק יכול הנתבע לסתור קיומו של קשר סיבתי אם יוכיח כי השפעתה האירוע החריג פחותה מהשפעת גורמים אחרים על התפרצות. הנתבע לא הציג ראיה סותרת בהקשר זה.

סוף דבר

  1. לאור האמור, מתקבלת תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו של התובע כפגיעת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] התשנ"ה-1995

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ב, 02 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

 
נציגת ציבור גב' רחל הרצוג אורנית אגסי, שופטת